שואל ונשאל חלק א רכב

דבר שאין איסורו אלא מדרבנן מותר לעשות בו סחורה ע"ש והגם דבנ"ד חוששין לתערובת שומן טמא דאיסורו מדאורייתא נראה דמדאורייתא אין לחוש לזה וליכא רק איסור דרבנן שהרי המורייס מבואר בדברי מרן סי' קי"ד ס' י"א דאיסורו משום תערובת יין ומותר להסתחר בו כמ"ש הפר"ח סי' קי"ז ס"ק י"ד בשם התוספתא הגם דסתם יינם אסור בהנאה וכ"ש כאן שאין כאן איסור הנאה. אך נראה דשאני התם דגם סתם יינם עצמו אינו אלא איסור דרבנן כמבואר מדברי מרן ז"ל סי' קכ"ג שאינו אלא גזרה דרבנן וע' בבאה"ט שם אך בנ"ד דאיכא תערובת איסור דאורייתא הוי כאיסור דאורייתא והגם דמידי ספיקא לא נפיק דשמא אין בו תערובת כלל וספיקא דאוריתא לחומרא אינו אלא דרבנן כמ"ש הפר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס אות א' ע"ש י"ל דכיון דחמיר מיהא מאיסור סיר דרבנן גמור וכמ"ש ה' ווי העמודים סי' קל"ו ס"ג וסי' כ"ד ס' י"א ע"ש אין להתירו בסחורה והגם דיש ס"ס דשמא אין בו תערובת כלל ואת"ל יש בו תערובת שמא באופן שנתבטל מדאורייתא מ"מ יש פנים לומר דכיון דהספק הראשון שיש בו תערובת או אין בו אינו אוסר רק אם יש בו תערובת שאינה מבוטלת לא מקרי ספק כלל ומתחילה אנו דנים רק אם יש בו תערובת האוסרת או לא וא"כ אין כאן אלא ספק אחד ודומה לזה כ' ה' שושנים לדוד בפסחים דף ט' בריש סוגיית החולדה ע"ש. ועי"ל דכיון דכל עיקר התערובת שמערבים הוא להרויח מסתמא אין מערבין באופן מועט שמתבטל דאין בו כ"ך ריוח וא"כ הוי כודאי דכשמערבים מערבין הרבה שאינו מתבטל ולא נשאר רק עיקר הספק דשמא אין בו תערובת כלל ובספק אחד אין להתיר דהו"ל ס' דאורייתא ולא מבעיא להסוברים דאסור מדאוריתא אלא דגם למ"ש הפר"ח דהוי דרבנן מ"מ חמיר מאיסורי דרבנן וכאמור [עי' הדרכ"ת סי' קי"ז ס"ק ג'] ושו"ר לה' שש"א ז"ל סי' קי"ז ס"א שעמד בספק טריפה ונראה דדעתו לאסור ע"ש. וכ"ש אם מרן ז"ל מהסוברים דאיסור סחורה מדאורייתא כדעת הר"מ ושאר פוסקים וכמו שכן נראה ממה שכתב בס"א חוץ מן החלב שהרי נאמר וגו' ע"ש שמזה דקדקו הפוסקים שדעת הרמב"ם דאיסור סחורה בדבר איסור מדאורייתא] דלפ"ז לא יכון מה שדחה ה' שש"א למה שמבואר מהרמב"ם בספ"ח מה' מ"א דגם ספק איסור דאורייתא אסור בסחורה דלשיטתו אזיל דאיסור סחורה מדאורייתא ע"ש דהרי לדידן [ג"כ] איסור סחורה דאורייתא [ועוד[ הרי הרמב"ם עצמו דס"ל סד"א לחומרא מדרבנן אוסר הסחורה בספק איסור דאורייתא [וא"כ גם אם הוי ס"ל דאיסור סחורה דרבנן מ"מ בדבר האסור מספיקא דאורייתא בין אם יהיה סד"א לחומרא דאורייתא דאז יש לאסור בפשיטות בין שיהיה דרבנן מ"מ חמיר כדאורייתא] והגם דהרב משנה למלך שם ביאר כונת הרמב"ם (דקאמר בין בספקו בין בודאו] דקאי רק אאיסורי דרבנן מ"מ דעתו לאסור סחורה בספק איסור תורה דחמיר כמו שיע"ש

אלא די"ל דנ"ד לא חשיב ס' איסור דאורייתא די"ל דמן התורה מוקמינן ליה אחזקתיה שאין בו תערובת. גם י"ל דמן התורה אמרינן דמרובה פריש וכפי הנראה דהרוב אין מערבין ואין כאן אלא חששא ולא ספק גמור ורובי להתיר והגם שנהגו לאסרו אינו אלא כדברים המותרי' ואחרים נהגו בהם איסור וקצת יש לדקדק כן מדברי הפר"ת שלא כתב בפשיטות לאסור משום ספיקא דאורייתא ונקיט בלישניה חששא דאורייתא כיע"ש. ועי' למור"ם סי' קי"ד ס' יו"ד דאם יש רוב שאין מערבין אמרינן כל דפריש מרובא פריש

וראיתי להכנה"ג סי' קט"ו הגהב"י אות ה' שכתב בשם האו"ה דאע"ג דבודאי חלב טמא הוי איסור דאורייתא מ"מ מאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור ואף אם היה בו חלב רק ע"י תערובת דמסתמא חלב טמא ניכרת בפ"ע וגו' הוי סתם חלב רק מדרבנן ודנין בספקו לקולא ע"ש ומדבריו אלו לכאורה יש להקל בנ"ד ג"כ ומטעמו ז"ל הנז' אלא דיש קצת לחלק ולומר דחלב דהיינו שומן הקרב וכיוצא הו"ל תערובת דמין בשאינו מינו ול"ד