שואל ונשאל חלק א רכא

מור"ם דתלינן השינוי בדבר אחר וא"כ נ"ל דע"כ לא פליגי אלא באין במה לתלות אך בנ"ד תלינן דמחמת הדם הנז' נתאדמו הב"מ. ועוד דכיון דסר ע"י הדחה ולא נשאר רק דבר קל הנה זה לאות שאינו עצמיי ואעפ"י שלא סר לגמרי וכעין זה כתב ה' עיה"כ סי' ל"ד אות ח' בשם הרדב"ז ח"ב סי' רל"ה ע"ש ועוד נראה דודאי מרן אינו אוסר רק אם נשלקו ולא סר המראה אבל בלא נשלקו ואבד יש להתיר מס"ס דשמא כהמתירים בלא נודע (וכמ"ש השש"א גבי מרה דהוי ס"ס גם בנגד מרן ע"ש הטעם וכ"ש בזה דבב"י כתב דאחד מהטעמים משום דלחומרא ע"ש) ואת"ל כהאוסרים שמא אם נשלקו היה סר המראה ומעתה בנ"ד א"ץ לשלוק לברר דכיון דהספק השני אם כדברי האוסרים או המתירים אינו מתברר א"ץ לברר גם אחד מהם וכמ"ש הנו"ב ח' סי'. והגם דנראה פשוט דלדעת מרן לא חשיב ס"ס דצריך לברר כיון שלא מצאנו לו שכ"כ להדיא ודעת האחרונים לסמוך על המתירים בהפ"מ וגם לדעת מרן אינו אלא לכתחילה אבל בנאבד מותר שפיר יש לסמוך שלא לברר ובפרט דלע"ד כל האודם והדם אינו אלא מצד שאכל הרבה זרע פלפלים או פלפלים וזרעם ואינו רחוק אם כל המראה והדם אינו אלא מזה וכן ע' בטור סי' נ"ב בשם הרא"ש דתולין ברוב שומן וכיוצא ע"ש ובאמת זו שמנה הרבה. זהו הנלע"ד אם כה יסכים אתי אחד מרבני ההוראה הי"ו הכו"ח ביום ט' שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"ע

שאלה חמאה מבושלת הנקראת סמ'ן אם מותר להסתחר בה לדידן דנהיגנן לאסרה באכילה

תשובה לדינא חמאה מבושלת דהיינו הסמן מותרת באכילה כמ"ש מרן בש"ע יו"ד סי' קט"ו ס"ג דבמקום שאין מנהג לאסור חמאה בלתי בישול אם בישלה מותרת ומבואר במור"ם שם דגם אם בישלה הגוי מותרת דסתם כליהם אינן בני יומן אך המנהג פשוט פה אי ג' לאסור הסמן באכילה וככר תמה מז"ק מהר"ם הכהן ז"ל בחיבורו כ"י על זה עי' ישי"מ ח"ב סי' קע"ו] ובפרט לדידן דהמנהג להתיר גוף החמאה בלתי בישול וכתב שם דבעוב"י תונס וכל גלילותיה ג"כ נוהגים איסור באכילת הסמן ע"ש ושאל ע"ז לגאון עוזנו מוהר"י בסיס זצ"ל (הוא ההמ"ח אבני צדק) והשיבו שחוששין לתערובת שומן טמא ושהיה הדבר תמוה בעיני מז"ק ז"ל ואח"כ שמע מגוים נאמנים מסיחים לפי תומם שראו בעיניהם כמה פעמים שמתיכים חלב האליה וחלב הקרב ומערבין עם החמאה ותשקוט האר"ש ע"ש ופשוט דמ"ש שם עם החמאה ר"ל המבושלת דהיינו הסמן דאם מערבין עם החמאה בלתי מבושלת הדק"ל איך נוהגים בה התיר גם מצד המציאות נראה דאם מערבים בה בעודה בלתי בישול ניכר טעם השומן טמא אשר בה ומה שלא חשש מור"ם ז"ל י"ל דבעירם לא היה חשש לתערובת זו ובזה א"ש ג"כ דברי ה' בית יהודה במנהגים דף קט"ו ע"ב שלא נתן טעם זה למנהגם שהוא כמו מנהגינו די"ל דבעירם לא היה חשש זה וכאמור. ועי"ל דמדינא אין לחוש למיעוטא דמיעוטא דמערבין אך מצד המנהג החמירו לגדר וסייג ולכן התיר מור"ם וגם ה' ב"י הוצרך לטעמא דהוי כלכתחילה מה שקונים וסתם כלים אינו אלא בדיעבד ע"ש. אך מדברי ה' פרי תואר ס"ק ח' נראה דאסור מדינא מחשש איסור דאורייתא והגם דסיים שם ושומר נפשו ירחק ממנה דנראה דאין זה איסור לכל נראה דכונתו לאסור לשומר נפשו גם שלא נודע דיש חשש תערובת. אך במקום שיש חשש תערובת אסור מדינא גם מבואר מדבריו שם דהתערובת היא בעודה חמאה טרם שנתבשלה ונראה דאין זה רק במקומם אך במקומותינו מערבים רק במבושלת וכמו שהכרחתי לעיל. וכ"ן מדברי ה' מזמור לדוד בכונת הפר"ת דאוסר מדינה במקום שיש חשש תערובת

ומ"מ נראה לכאורה דה"מ לאכלו אך להסתחר בו שרי וכמ"ש מרן סי' קי"ז ס"ס א' דכל