שואל ונשאל חלק א ריט

שום דבר רק קנס לדבר הרשות ולכן חשיב שפיר אסמכתא וא"כ מינה נמי לנ"ד דהוי אסמכתא ואינו חל. ומינה נמי די"ל דל"ח נדר לצדקה גמור דאין נשאלין אלא מדוחק וכמו שחילקתי לעיל. ואין לומר דנדר זה שלא לגדל אפרוחים חשיב לדבר מצוה לפי צואות ריה"ח] דכיון דלא נזכר זה בפוסקים וגם מעשים בכל יום שמגדלים הגם דיש נזהרין אין זה לא גדר ולא סייג. ועוד דאם באנו לידי מדה זו איך יתיישב העולם והתורה דרכיה דרכי נועם

והגם דמרן ז"ל בש"ע סתם וכתב אם אעשה דבר פ' אתן כו"ך לצדקה ועשאה חייב ליתן ומזה י"ל דפליג אר"י מ"מ כיון דבב"י לא דחה זה י"ל דמיירי בכה"ג דהוי מצוה וכמ"ש בשם ר"י אלא דבאמת אין זה מפשט דבריו לע"ר. ומ"מ דעתי הקצרה להתיר לו בכה"ג ולחשבו מדוחק או דא"ץ מדוחק כלל באסמכתא וכאמור דבכי הא לא מצאנו דמרן חולק ואיפושי פלוגתא לא מפשינן וצי"ב עוד [עי' להישי"מ ח"ב סי' ל"ז ע"ש]

סימן קס"ז

שאלה מי שהוא אבל בתוך י"ב חדש של אמו וכבר עברו שלשים יום והתחיל בימי המשתה של נישואי בתו האם מותר לאכול עם המסובים בסעודות הנהוגות טרם החופה. וכן אם מותר לתת על ידי בתו מטבעות זהב כנהוג הנקרא רשי"ק]. וכן אם בליל החופה מותר לאכול עם המסובים

תשובה מדברי מהרשד"ם יו"ד סי' ר"ב שהתיר באחים שדרכם לאכול יחד ובתוך השנה אחד מהם נשא אשה שיכול אחיו לאכול בתוך ימי החופה עם החתן ע"ש נראה להתיר ג"כ בנ"ד שהרי טעמו שם משום דלא אמרו באבל רבתי דעל אביו ואמו אסור ליכנס לבית המשתה כל י"ב חדש אלא לאנשים שאינם מבני החופה אבל אנשי החופה שהם קרובי' אל החתן והכלה נראה בעיניו דפשיטא דשרו לכ"ע דיום טוב שלהם הוא ואין להם להצטער וליתן צער לחתן ע"ש וא"כ מינה נמי האב שהוא קרוב אל הכלה ומזה מצטער הוא או החתן או הכלה. והגם דשם בנדונו יש עוד טעם להתיר נראה דהוא ז"ל דעתו דבחדא מינייהו סגי וכמו שסיים שם וכל אחד מהטעמים מספיק וכ"ן דעת ה' בית עובד שהתיר בטעם זה וסיים וכ"ש וגו' ע"ש

אך נראה דלא שייך יום טוב רק משנשאה ובירכו שבעה ברכות אבל קודם זה אינם נקראים חתן וכלה רק כשאר האדם שהרי הם מותרים במלאכה אז ואומרים ודוי ונפילת אפים ולכן נלע"ד דבליל שבע ברכות וכן מן הוא והלאה ע"ס כל ז' ימי המשתה מותר וקודם זה אסור וממילא א"ץ להשיב במה ששאל אם מותר לתת על ידי הכלה וגו' דכל זה נהוג רק קודם החופה ובר מן דין המנהג זה [שנוהגים הקרובים לעשות כזאת] איננו ע"פ הדין ויש בו כמה איסורי נגיעה בערוה והסתכלות ושאר דברים שאינם מהוגנים ואין ראוי לעמוד בו [והגם שנראה דבאב לא שייך זה נראה דכונתו דכיון דנמשך מזה לעשות כן גם שאר קרובים ראוי למונעו]. וכן אנכי כאשר נשאת בתי לא נתתי כנז' כמו שנהגו וצויתי שיהיה זה רק ע"י נשים וכן ראוי לכל מי שיש בידו לבטל מנהג זה לבטלו. אך יותר טוב כי ביטולו יהיה בהמשך לאט לאט בהודעות לרבים חומר שבו לבל ימשך מזה מחלוקת מההמון וכיוצא אשר עי"ז אולי לא יעלה בידו של הבא לתקן אך ע"י הודעות צבוריות בדרושים וכיוצא ישתרש בלב היראים והחרדים והבינונים לצאת ידי אלהים ואדם ולהמנע מזה ואגב נמשכים זולתם ומאחרי שתתפשט המניעה בנקל יוכל לבטלו ולהעבירו כליל כי לא ישארו רק אנשים שאין דבריהם נשמעים וגם תיכף שידברו ויתלוננו ימצאו משיבים אותם מדעתם. וזה כלל גדול בתורה אם כשהרב רוצה להנהיג איזה דבר תיקון צבורי חדש או למנוע ולבטל איזה מנהג רע ללכת בדרך זו לכלכל דבריו במשפט ובכיוצא בזה אמרו דברי חכמים בנחת נשמעים אה"ב וכן אמו"ר ההמ"ח זצוק"ל השתדל לבטל מנהג זה בעירנו