שואל ונשאל חלק א ריז

תשובה אפי' בתלוש כל שחסר יבוש ודישה וזריה דהיו ג' מלאכות כתב הרמב"ם בפי"ז מה"מ ה' ט' דאינו פוסק עליה וכ"פ מרן בש"ע סי' קע"ה ס"ד והטעם מבואר בהרמב"ם שם דהרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום וכמו שלא בא לעולם עדין וכ"ש אם עדין מחובר וכ"ש אם חסר בישול התבואה שהיא לחה ולא נגמרה דה"ל חסרון בידי שמים דגם לשמואל במציעא דף ע"ד אפי' חסר אחת אינו פוסק ע"ש

סימן קס"ה

שאלה המוכר לחבירו פירות לזמן פ' ויש לו כשיעור מה שמכר תחת ידו אם אסור כיון דיש קביעות זמן או לא

תשובה כתב הכנה"ג (סי' קס"ב] הגהב"י אות ט"ל בשם הריטב"א דלא אסר הרמב"ם בפ"י מה' מלו"ל רק בהלואה אבל בזביני מותר גם דקובע זמן וכ"כ באות מ"ג וא"כ נראה דכיון דרבים חולקים על הרמב"ם הגם דיש סוברים כהרמב"ם מ"מ אפושי פלוגתא לא מפשינן ויש לנו לומר דלא פליגי אלא בהלואה אבל בזביני מתירים כ"ש שכן נמצא לאחד מן הראשונים שכ"כ להדיא וכ"נ דעת מרן בש"ע שהשמיט דין זה וכ"נ דעתו בב"י שהביא דברי הרשב"א אחרי שנשא ונתן בזה וכ"נ ממש"ש ולא ידענא מנ"ל לרי"ו דדעת הרי"ף כהרמב"ם ע"ש וא"כ אין המוחזק יכו"ל קי"ל כהרמב"ם כיון דדבריו מסופקים גבי זביני [וכ"ש לפי מה שהוכיח דדעת מרן דלא כהרמב"ם דאין לומר קי"ל נגד מרן] וכ"ש דנראה יותר לעיקר דברי הריטב"א דבזביני מודה שהוא אחד מן הראשונים ואין דבריו מפורסמים ושפיר י"ל דגם אם יש חולקים אלו ראו דברי הריטב"א היו מודים לו ותו דמסתברא דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דפליגי גם בזביני וכמש"ל ותו דמקור דברי הרמב"ם לפמ"ש הרשב"א שזכר מרן הב"י וכן לפ"ד ה"ה היינו מדאמרינן לוין סתם וא"כ היכא דאתמר אתמר וכן יש להוכיח מדלא כתב הרמב"ם דין זה גבי זביני וכן ראיתי להרדב"ז ח"ב סי' התע"ז שכתב דלדעתו בזביני מודה הרמב"ם ודעמיה ע"ש וכ"כ האב"ץ אות ו' משם מהרימ"ט וכ"נ דעתו ע"ש ועי' הדרכ"ת סקט"ל] זהו הנלע"ד הכו"ח ביום כ"ד אב יה"ל התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: סימן קס"ו

שאלה מי שהזהיר את אשתו מלהושיב תרנגולת על הבצים (הנקרא תחצ'ין) לגדל אפרוחים ושאם תעשה כן יהיה הקדש. ונתחרט ובא להתיר וא"ל אחד מן המורים שאין להתיר את הנדר עד שיחול ולכן אחרי שתושיב התרנגולת על הבצים תבוא להתיר נדרך ובעודם על הבצים בא להתיר ונסתפק להם איזה ספיקות ואח"כ במאי דביני ביני גדלו האפרוחים ונפל הפרש בין המורים אם מתירים אלו או זכה בהם ההקדש

תשובה הרדב"ז בתשו' ח"א סי' קל"ד כתב דראובן שאמר לשמעון העני אתן לך כו"ך לצדקה הדבר ברור שאם נשאל והתירו לו שהוא מותר דלא עדיף מכל קונמות והקדשות ונדרים ונדבות אבל חכם המתיר לו נדרו חייב נדוי וכן כתבו בהדיא המפרשים וטעמא מפני שמפסיד את העניים ומ"מ הנדר הותר ואם אמר בפני פלוני התרתי והלך לו למדינת הים גם בזה אני רואה לכופו דאיחזוקי אינשי ברשיעי שהתירו נדר כזה לא מחזיקנן ע"ש. אבל מדברי הרא"ש כלל י"ב אות ב' שכתב מה שקשה לך על ר"י שפירש דנדר לעניים יש לו התרה לא ידענא מאי ק"ל למר אפי' נדר להביא קרבן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט יכול להתיר נדרו כ"ש אם נדר לעני שיכול להתיר נדרו וגו' וכן מסיים שם דבכל דבר שבא על ידי קדושת נדר והקדש ותרומה וצדקה יכול להתיר ע"ש משמע דלכתחילה נמי יכול להתיר ואין חוששין להפסד עניים בכה"ג דהתורה הרשתו להתיר נדרו וכאלו לא נדר כלל דמי. גם ממקומו הדבר