שואל ונשאל חלק א רטו

הקלה צבורית ראוי לעמוד בכל עוז לתקן הדבר באופן המתאים שאין בו חשש כלל וכאמור הכו"ח ביום י"ט תמוז יה"ל התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קס"א שאלה בכור שנולד ליל ה' תחלת הלילה אם פודין אותו ביום עש"ק שהוא יום ל' אחר עבור כ"ט י"ב תשצ"ג או אין פודין אותו רק ליל מוצאי שבת

תשובה דעת ה' ב"ח יו"ד סי' ש"ה דפודין והמ"א בא"ח סי' של"ט ס' ח' חולק והכרעת האחרונים הברכ"י ז"ל יו"ד סי' מה' פרח מטה אהרן דאפי' בדיעבד אינו פדוי וכן עיקר ע"ש וכ"ד ה' פנים מאירות ח"א סי' ד' ע"ש וא"כ נראה דהגם דכתב ה' עיקרי הד"ט (סי' ל"ג אות א'] מה' שבות יעקב ח"ב סי' פ"ז דבדיעבד פדוי מ"מ הא מיהא לכתחילה לא וא"כ נראה דודאי הכי נקיטנן שלא לפדותו. ובדיעבד נראה דפודהו בלא ברכה דכיון דספיקא דאורייתא הוי צריך לפדותו ולענין הברכה ס' ברכות להקל. והגם דלהרדב"ז כי הויא פלוגתא בעיקר המצוה גם הברכה נגררת אחרי המצוה מ"מ אין זה רק באם מצד ההכרעה לדינא נקטינן דלא מהני אבל בנ"ד מידי פלוגתא לא נפקא ולכן במה דהוא דאוריתא לפדות צריך לפדותו פעם שנית ולענין הברכה אכתי בספיקיה קאי ואינו מברך. וכן כתוב אצלי בשם הראב"ד מהרס"ך ז"ל דודאי עבדינן כהוראת הברכ"י ז"ל. וכן נראה דעת מהר"י הכהן ז"ל בדברי יעקב מע' פ' אות א' ודעת מוהרמ"ז ז"ל בהגהותיו באמר משה שם ודעת בני מוהר"א הכהן ז"ל בהגהותיו לס' מו"ר בן פורת יוסף ח"ג מע' פ' אות ג' עש"ב דאין לפדותו בתוך יום שלשים הגם דעברו כ"ט י"ב תשצ"ג וכאמור. הכו"ח ביום כ"ב שבט התרצ"ד ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קס"ב

שאלה תיבת את שחסרה בס"ת ונמצאת תלויה ביני שיטי ואין מקומה מכוון ממש בין תיבה לתיבה הראויה להיות שם אלא משוכה לצד זה או לצד זה הרבה או מעט יותר מן הראוי לה אם נפסל ס"ת בהכי ביום השבת להוציא אחר או לא

תשובה רשום בזכרוני דלדינא אין קפידא בכך וכל שתלויה ביני שיטי הגם דאין מכוון המקום שראויה להיות שם לא איכפת וכעת שכחתי מקומו איה וע' למרן ז"ל יו"ד סי' רע"ו ס"א שכתב טעה ודילג תיבה או יותר יכול לתלותה בין השיטין אבל לא בריוח שבין דף לדף ומדלא כתב היכן תולה הדילוג יש להוכיח קצת דלא איכפת הן חסר הן יתר אלא שאין זה מוכרח די"ל דמסתמא תולה אותה במקום הראוי אך מדסיים אבל לא בריוח שבין דף לדף מוכח דביני שיטי מיהא לא איכפת אם תהיה התליה מכוונת דאי איתא הלא בלא"ה בין דף לדף אינו מכוון ואין לומר דבבין דף לדף אפילו מכוון אוסר דודאי כשתולה בריוח בין דף לדף אי אפשר להיות מכוון רק כשתהיה באותה שורה חוץ לדף ובכי הא כבר כתב מרן ז"ל סי' רע"ג ס"ג דאם היתה תיבה בת שתי אותיות לא יכתבנה חוץ לדף וכ"ש ביותר מזה כיע"ש ותו דמרן ז"ל קאי על כל תיבה ששכח בין בראשית השיטה בין באמצעה וע"ז קאמר דלא יכתבנה בריוח שבין דף לדף ואי איתא דכשאינו מכוון יש קפידא תפוק ליה דבלא"ה בכה"ג לא הוי מכוון. ושו"ר שכן מתבאר מדברי הרשב"ץ ז"ל סי' קע"ו והובא למרן ז"ל בבד"ה בשכח פסוק שלם ואין מספיק לה אותה שיטה וצריך לתת הנשאר בשיטה שתחתיה ושם כתב דאין בסירוס קפידא והגם דהרשב"ץ שם כתב ולתלותה בין שתי שיטין עד שיצטרך הקורא אחר שהשלים קריאתו לחזור למעלה אל הפסוק האחר אפשר להקל בכך ואין לחוש לאותו סירוס שכתבת שכיון שהכתיבה התלויה היא דקה יותר מכתיבת שאר הדף מינכרא מילתא דלשם תלייה נכתב כן ע"ש והגם