שואל ונשאל חלק א ריב

לא בלכתחילה ולא בדיעבד וכ"ש דהוא עצמו לא סמך רק בשה"ד כיעו"ש ובזה ודאי אין דחק דימי הקיץ הם והוא דבר קל ועוד דמדברי הפת"ת ביו"ד ס"ק כ"ב נראה קצת דגם הוא אינו מסכים לזה שלא הביא תיקון זה כדרכו לאסוף רק ציין עליו דוקא. וכן מה שחידש כת"ר נר"ו במקוה ארוך והרכינה ראשה ושערה אינו צריך וגו' ודאי דאין לסמוך ע"ז מדעתינו מה שלא זכרוהו הראשונים. והגם דהיא אומרת בודאי שלא צפו אין להאמינה בזה דמדברי הטור בשם הראב"ד נראה דבזולת זה לא עלתה לה טבילה גם דאומרת ברי לי דאלת"ה היל"ל זה בפשיטות וכן הרשב"א הי"ל לכתוב תקון זה אלא ודאי דלא מהני ועי' למרן בב"י שרצה לפרש דפלגן הראב"ד והרשב"א ושוב ביאר דמודים זה לזה וזה יתכן במה שזכרו הם ז"ל ולא במה שלא נזכר בדברי שניהם. ועוד דשניהם תיקונים ודומים אבל בברי לי דהוא יותר קל ומצוי אי איתא דמהני לא היו משמיטים אותו ועוד דאיזה ברי הוי בזה הלא בקל ישאר איזה שערות חוץ למים ולא תרגיש בהם כלל וכמעט שאי אפשר לומר ונקה אם לא באופנים שזכרו הם ז"ל. ועוד דמדברי הגאון רעק"א ז"ל שכתב להדיא דלא עלתה לה טבילה כשלא עשתה כן וכמ"ש הפת"ת ס"ק נ"ב נראה דגם באומרת ברי לי לא מהני דאם אינה אומרת ברי לי ומסופקת היא לא היה צריך הגרעק"א להשמיענו זה דהרי ספק טבלה היא. ועם שאין זה מוכרח כ"ך וגם אולי בגוף הספר משמע הפך זה מ"מ כתבתי כפי הנראה כעת שאין הספר הנז' בידי דפשט דבריו נראים כן

ומן האמור מבואר ג"כ דמ"ש כת"ר נר"ו מצד דלנתה ואפי' לא נזקקה וגו' דהוי חומרא וגו' לעד"ן דזה דינא וכמ"ש מלפנים וכאמור. ואפילו לסמוך ע"ז כשעשתה כמ"ש מהרש"ק לע"ד צ"ע עוד. וכ"ש בכה"ג דנ"ד וא"כ יפה כיונה שחזרה וטבלה והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הכו"ח ביום כ"ג אב הרחמים התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קנ"ד

שאלה סירכה שניתקה בהגבהה והבודק אומר שלא הוגבה האבר כלל לא כלו ולא מקצתו והבודק השני שעומד עליו אומר שהוגבה האבר קצת מה דינה

תשובה מדברי מרן ז"ל סי' ט"ל ס' ט"ז נראה דיש להתיר דמעמידין הבהמה בחזקת כשרות ע"ש ומ"מ נלע"ד דעושים לה נפיחה ע"ד מ"ש הרשב"ץ והב"ד האחרונים ביש סירכה תלויה בדופן וסירכה תלויה בריאה ומסופק לו אם היו דבוקות דמתירין בנפיחה וכן כיוצא בזה כתב התה"ז סי' נ' אות ג"ד דאם נסתפק לו אם היתה ההגבהה בחוזק יותר מהשיעור דמתירים אותה בנפיחה ע"ש. ומ"מ אם הם ברי ושמא ברי עדיף

סימן קנ"ה

שאלה סירכה היוצאת מן האונה דהיינו מהקצות אשר סביבותיה אל הדופן לבשר שבין הצלעות אם היא מותרת כמו סירכה שהיא מגב האונה לדופן או נידונת כאלו היא מהשיפולי שאין מועיל בה סתימת דופן

תשובה מרן ז"ל בסי' ט"ל ס"כ כתב הא דמכשרינן דוקא כשהנקב כנגד הדופן אבל אם ניקבה מבפנים או אפילו בשיפולי ריאה וסירכה יוצאת משם לדופן טריפה ע"ש ושיפולי דמיירי ביה מרן ז"ל כאן נראה דכולל כל הקצוות והחידודין שאינם גב הריאה והטעם הוא משום דלא מגין הדופן רק על הגב שהוא כנגדו ממש אבל על מה שהוא מבפנים אין הדיבוק כל כך מגין ומזה הטעם אסר מרן ז"ל ג"כ בשיפולי שהרי איננו גב כי איננו נגד הדופן ממש. ומינה דכל החידודין והקצוות של הריאה הם בכלל זה. ושו"ר שכן יש לדקדק מדברי הטור ז"ל שכתב אבל אם ניקבה מבפנים וסירכה יוצאה משם לדופן טריפה על כן כתב הרשב"א נקב