שואל ונשאל חלק א ריא

להיות מצטרף עם שוחט אחר כנהוג בבהמות להיות ב' שוחטים והרשוהו אחרי חתימת השוחטים גם הב"ד בכתב. וכן שאלוהו על ה' דברים הפוסלים את השחיטה ומצאוהו שהוא בקי אך לא נכתב זה בספר. ויש ב' עדים בזה אחד מהחותמים המסמיכים ושוחט אחר ג"כ שהיה שם וגם השלישי אינו מכחיש ורשום בזכרונו זה אלא שאינו ברור אצלו והלך לעיר אחרת והשוחט שם ראהו ששחט ג' עופות ולא נתעלף והם שחיטה כראוי והרשוהו לשחיטת עופות בפה ושחט כמה עופות ועתה נסתפק בעבר ובעתיד

תשובה לעד"ן דבעבר אין כל מיחוש דכלהו איתנהו ביה בדיקת הסכין. ידיעת הדינים שחיטת ג' עופות רצופים ולא נתעלף ולא קלקל. וא"כ הכתב ודאי דלא נברא רק לראיה ואם זה היה באמת וזוכרים ממנו די דלא איברו סהדי אלא לשקרי. וכן הכתיבה והחתימה אינם רק להראות שכן היה. וכן מצד היות הענין של הסמיכה נחלק שלא ע"י אחד או שנים נראה פשוט דלא איכפת. וכן מצד היות הרואה שחיטת ג' העופות והוא באחד לא איכפת דמלבד דנראה דהעיקר לדינא דסגי באחד וא"כ מה שאנו רואים שעושים שנים או יותר אינו אלא לכתחילה ומהיות טוב וא"כ בדיעבד מוקמינן ליה אדינא עוד בה דנראה דכל עיקר מה שמצריכים יותר מאחד אינו רק לצורך הסכין ושאלת הדינים ואלו נעשו בשנים אך לראות שלא נתעל א"ץ לזה חכמה ובקיאות רק מדות ועד אחד נאמן באיסורים אפילו בדאורייתא

אמנם בעתיד ודאי שלא יוכל לשחוט עד שיקבל תעודה בכתב מהשוחט שם שבדקו בדינים ונמצא בקי ושחט לפניו ג' תרנגולות ואחד מהם תרנגול וראהו שלא נתעלף ושלא קלקל באחת מהם ואח"כ ירשוהו הב"ד לשחוט וכנהוג. ואם יש חשש תקלה מצד רתת השוחט אשר שם או מצד שהשוחט הב' אינו מוכשר וכיוצא בזה נלע"ד דמעת שחתם לו השוחט וכנז' יוכל לשחוט ומקבלה ואילך ישלח תעודתו הראשונה והשנית להב"ד להרשותו בכתב וכנהוג

והגם שהשמ"ח בס"י אות ה' ואות ו' הצריך נטילת רשות. לעד"ן דבעיקר הפלוגתא שבין השמ"ח ודעמיה העיקר כהמתירים שהם רבים וגם דעת מור"ם ז"ל שכתב ואם בדקו איזה שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע וגו' מורים ובאים דדעתו כהמתירים ועוד דפלוגתא דרבנן הוי ולקולא דדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דרבנן הם ותו דספק בתקנה הוי ומקמי' ליה אדינא וכ"ש לדידן בני ספרד דבתריה דמרן גרירין ורק מצד מנהג או איזה תקנה נהגו בהמסכה וכמ"ש ה' ישיב משה ז"ל סי' ע"ש ועוד דמעשים בכל יום שאין הרב או הב"ד שואלים לשוחטים בדינים ובוחנים אותם לא בפשוט ולא בחידה. וסומכים על סמיכת השוחטים ומה שנהגו להרשותו ג"כ אינו אלא בתור הודעה דמסתמא הב"ד ידועים הם. או בתור תקנה שלא יקפוץ שוחט ע"ה וכיוצא להסמיך והוא עצמו צריך לו מסמיך וא"כ ש"מ דלא נהגו כדברי השמ"ח. ובפרט בעופות דה' חוות יאיר הב"ד הפת"ת סק"א מקיל בהם טפי וא"כ י"ל דבזה לא הצריכו הראשונים גם רשיון ב"ד

סימן קנ"ג ומה ששאל אודות אשה שטבלה בלי יהודית על גבה לראות שהשערות לא צפו ע"פ המים

תשובה מדברי הטור ס"ס קצ"ח בשם הראב"ד נראה דגם בדיעבד צריכה טבילה אחרת וכ"ד הגאון רעק"א הב"ד הפת"ת סי' קצ"ח ס"ק כ"ב ובאה"ע סי' קט"ו ס"ק י"ד וא"כ אם לא עשתה שום אופן שהזכיר מרן ז"ל סי' קצ"ח ס' מ' ודאי דצריכה טבילה אחרת ומה שחידש מהרש"ק בהגהותיו להרא"ש והב"ד ה' שיורי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ע"ט ומ"מ נראה וגו' אין ס' זה בידי ודבריו מסופקים אם ר"ל דלכתחילה בשעת הדחק יכולה לסמוך על זה או דבדיעבד קאי ומ"מ נלע"ד דאין לסמוך על זה שלא זכרו זה הראשונים וכיון דמדברי הטור בשם הראב"ד מוכח דגם בדיעבד אם לא עשתה כמש"ש לא עלתה לה טבילה אין לסמוך על זה