שואל ונשאל חלק א רה

עדיף לחוש לסכנה. והגם שה' יד שאול דיבר קשות נגד מנהג זה וכ"ש במקום שלא יש מנהג נראה דאורייתא מרתחא ליה וכל שכונתו לחוש לסכנה וספק סכנה אין שום איסור לאחרו וכ"ש כשיש להם על מה לסמוך וכאמור וכ"ש דנראה דה' יד שאול לא דק בדברי בן הצ"ץ בתשובה וכאמור ולא זכר רק דברי השאלה כיע"ש

סימן קמ"ד

נשאלתי מידי"ן החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכ'לוף עידאן הי"ו בראובן שאמר לפני שמעון שרוצה לחלק לבעלי מלאכתו צמר לטוותו בסך יתר מהנהוג ושמעון אמר לו שאם כה תעשה אשלם לך סך פ' מכיסי וראובן אמר לו תן לי הסך הנז' ואם לא כה אעשה אשלם בתורת נדר לקופת רמב"ה זיע"א סך פ' וסיים דבריו כי סך זה שתשלם לי מזער ואולם תכפילהו ארבעה פעמים ושמעון משך את כיסו מחיקו לשלם לי הסך המוכפל שדרש ואמר ראובן אז כי המתחרט מזה ישלם סך גדול כעשרים פעמים מהסך הנז' בראשונה לקופת רמב"ה ואז משך ידו שמעון בכיסו והחזירו לחיקו וכשבא לישאל אמר הלא מצחק אני ואח"כ ראובן לא חילק את הצמר שאמר לחלק רק במחירים הקודמים מני אז האם חל הנדר על ראובן או על שמעון

תשובה לשמעון לא ידעתי מה מקום לחיילות הנדר כי לא הוציא מפיו נדר לעולם ואין ראובן חבירו זה עני ומבואר בסי' רנ"ט דאין חיילות לאמירה ליתן רק אם הוא עני ע"ש ועוד דבנ"ד נראה דגם אם היה עני לא חל דאינו רוצה ליתן לו זה במתנה רק למען יעשה עסק זה לחלק הצמר לאומנים במחיר גדול והרי זה כעוזר לו להפסידו ולא שייך כלל בזה לתא דנדרים וכן מצד האומנים בין אם הם עשירים ובינוניים בין שהם עניים לא שייך לגבי שמעון לתא דנדרים חדא שאינו רוצה לשלם רק לראובן ותו דבתורת שכירות בא ראובן לתת להם ולא בתורת צדקה דודאי היה יכול לקיים דבריו גם בעכורים או בינונים כי לא זכר העניים על דל שפתיו ותו דהרי ראובן לא רצה בהסך שזכר שמעון תחילה ובהסך השני שמעון לא הוציא מפיו כלום לא על הנתינה ולא על הטלת הנדר שאמר ראובן שכל המתחרט וגו' וע' למרן ז"ל סי' ר"מ דבלא אמירת אמן וכיוצא אין נדר חבירו חל עליו. וכ"ש אם באמת כונתו לשחוק או שחזרתי היתה תוך כדי דיבור ממש. ומעתה גם לגבי ראובן אין כאן נדר שהוא תולה ראשונה ושניה בתשלומי שמעון לו. ומ"מ נלע"ד לצאת ידי כל ספק ישאלו על מה שרצו לידור זה בפני זה. והגם דהרדב"ז ח"א סי' קל"ד והב"ד הפת"ת ס"ק ח' אינו מסכים שיתיר החכם נדר שמפסיד בו לעניים ע"ש הכא שאני דבלא"ה אין כאן נדר. ועוד נלע"ד דבספק גמור לא כתב הרדב"ז ודוקא בחיוב ברור לעניים אבל בספק יש לאוקומי ממונא היכא דקאי ואינו נקרא מפסיד לעניים ושפיר יכול לישאל וכ"ש לדעת מרן ז"ל דנראה דאינו מסכים עם הרדב"ז גם במחוייב וכ"ן סתמיות שאר פוסקים ומזה עצמו יש פנים עוד לומר דהרדב"ז מודה בספק דאיפושי פלוגתא לא מפשינן ותו דדברי הרדב"ז חידוש הוא והבו דלא להוסיף עליו ויש לצמצם בו כל דאפשר. ותו דהוי ס"ס להקל שמא אין כאן נדר ואת"ל דיש שמא הלכה כמרן ודעמיה דמתירים ואת"ל כהרדב"ז שמא אין כאן נדר ובכן נלע"ד דבנ"ד יכולים להשאל בפשיטות גם להרדב"ז וכאמור הכו"ח ביום ה' אב התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קמ"ה

שאלה ארבעה חלבוני ביצים שבשלום במחבת ואח"כ כשהתחילו להתבשל הוריקום מכלי זה לכלי אחר להפכם ואח"כ החזירום לאותו מחבת ואחרי שנתבשלו נתנום בכלי אחר ואח"כ ראו דם באחד מהחלמונים שלהם שהיו בכלי אחר בלא בישול מה דין הכלים: תשובה מדאורייתא חד בתרי בטל במין במינו כמ"ש מרן ז"ל סי' ס"ב וע"ש