שואל ונשאל חלק א רד

בזמנו ואפילו בשבת וכ"ש בחול דזה לאות כי בן שבעה הוא ואשתהי ע"ש ובב"י

אולם בזמנינו זה מצד חסרון הבקיאות אין אנחנו יכולים לברר אם נגמרו שערו וצפרניו כמ"ש ה' אות שלום ס"ק ט' בשם ה' כורת הברית וא"כ בשבת אין למולו כיע"ש והגם דמבואר מדבריו שם דבחול מלין אותו ע"ש מ"מ בזמנינו זה אשר נתחדש עפ"י נסיונות ואומנות להניח הולד שיצא מרחם אמו טרם זמנו במכונה העשויה למטרת השלמת בנין גופו ושמירתו מהקור ע"י היות שם חום כחום כרס אמו ואיזה אופני מזון כמו שזה מפורסם כעת וניסו ועשו והצליחו ומזה למדו מי שאין להם מכונה זו להניחו בגיזת צמר וכפי המסופר כי יש מי שנולד בחדש השמיני ועשו לו כנז' ונתקיים אותו ולד יותר משבעה חדשים אחרים. א"כ מעתה נלע"ד דודאי אין להוציאו מן הגיזה למולו כי האויר מזיק לו וג"כ אין לסמוך למולו בתוך הגיזה כי מי יודע אם יכנס לו האויר עי"ז ויתקרר ח"ו. ועוד דכיון דלא נגמר כחו וקיומו אין לנו להחלישו ע"י המילה ודומה לקטן חולה. ועוד נראה לדמותו לקטן ירוק או אדום שלא נבלע דמו דכיון דלא נגמר זמן היותו בכרס אמו אפשר שגם דמו לא נבלע כראוי והמילה אפשר למולו אח"כ אבל הנפש אי אפשר להחזירה וכמ"ש מרן סי' רס"ג ס"א שיש להזהר הרבה בדברים אלו ע"ש וא"כ לע"ד יש לאחרו עד שלשים יום מיום הראוי למילתו דהיינו שמנה ושלשים יום משנולד ולהיות כי ענין מחודש הוא מנסיונות הרופאים וכיוצא לכן איני מורה בזה למעשה רק בהסכמת חכמי ורבני העיר הי"ו. הכו"ח ביום כ' כסליו התרפ"ז ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

שוב שמעתי מביתי מב"ת ששמעה מבתו של מר זקנינו מוהרי"ך זצוק"ל שפעם אחת נולד לה בן בחדש השמיני ואמר לה [אביה[ שאין למולו רק אחרי עבור חדש ימים ע"כ וכן ראיתי לה' בית יהודה ז"ל במנהגים דף ק"ט ע"ג שכתב ששמע מפי רבו ז"ל דבר חדש דהמנהג הוא שלא למולו כלל עד עבור שלשים יום מיום לידתו שמא נפל בין נולד לשמנה בין ספק ן' שבעה ספק בן שמנה מטעם דחוששין לסכנת הולד דמסתמא הנולדים באופן זה הם חלושים וחולים ושבזמן הרב כמה"ר בנימין דוראן אירע מעשה בולד שנולד בן שמנה ועיכבו מילתו עד עבור שלשים יום ושסומכין על הנשים שאומרות שזה נולד לשמנה וזה לשבעה עפ"י הסימנים שיש להם כגון וגו' לפי שהן בקיאים בהם ובשמותיהם ע"ש וכך הביא דבריו ה' עיקרי הד"ט ולא העיר ע"ז. וכן שמעתי שהביא דבריו ה' זכור לאברהם ולא העיר ע"ז ועדיפא מהא ראיתי לה' צמח צדיק בסופו תשובות להרב בנו ז"ל סי' קכ"ח שנשאל בבכור פטר רחם שנולד לשבעה חדשים וחששו למולו עד אחר כלות שני חדשים וגו' ושם בתשובה דהא דמשהינן אותו למולו עד אחר כלות שני חדשים היינו משום דחיישינן שמא מתוך המילה יסתכן אבל לא משום חשש נפל וגו' ע"ש ומוכח מזה דהיו נוהגים אם כל אנשי גלילותיהם או איזה מאנשי גלילותיהם לאחר את הנולד שלא בזמנו עד שיגיע זמן לידתו הראויה לו וכן ראיתי לה' יד שאול שבסוף הש"ע שכתב שנתפשט באיזה מקומות שנולד לשביעי אין מלין אותו רק אחרי שני חדשים דהיינו שיהיה בן תשעה וששמע שנתלו בלשון שו"ת בן ה' צמח צדק שנדפס בקונטרס אחרון של הצ"ץ סי' קכ"ח שכתב שמעשה היה בבכור פטר רחם שנולד לשבעה חדשים וחשו למולו ע' אחר שני חדשים ומדלא גער בהם רק מפלפל לענין הפדיון אלמא דאין למולו רק אחרי שני חדשים ע"ש וזה דומה למ"ש בעניותי דיש לאחר המילה עד אותו זמן שהיה ראוי להיות בבטן אמו וכאמור והגם דנראה מדברי ה' בית יהודה דגם בספק בן שבעה אין מאחרין רק שלשים יום לצאת מידי ספק נפל ע"ש מ"מ אפשר דלא פליגי וה' בית יהודה משום דחשש מטעם חשש נפל לכן כתב כנז' אך ה' בן הצ"ץ מצד דחשש שמא יסתכן ר"ל כיון שיצא קודם הזמן הראוי לכן הצריכו ב' חדשים תשלום הראוי לו. ובכן נלע"ד עיקר לדינא דכיון דהרבנים הנז' כל אחד לטעמו סובר לאחרו הגם שלא נתחדש בזמנם תקוה זו שגם שיצא קודם זמנו ממש אפשר שיחיה ע"י חום ממוזג כחום אמו ועוד דכתב ה' אות שלום בשם ה' כורת הברית דאין אנו בקיאים בגמרו שערו וצפרניו ודאי דטפי