שואל ונשאל חלק א רג

הרא"ם כתב ומהאי טעמא וגו' דשאני עשה לה זוית דדמיא לדלת לא כן בקיצר מעט ואין הגג יותר מהרגל דלא דמיא לא לדלת ולא לריש. ועוד דמדברי המנהיג הנז' נראה דמ"ש הפוסקי' כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות לא בא לשלול אם קיצר באורך הרגל אלא אם האריך ברגל הרבה אלא דאין סברא לחלק בכך דמההיא דהבונה יש ללמוד ג"כ להא דקוצר

וראיתי להרב דגול מרבבה סי' ל"ב על מ"ש המג"א ז"ל ס"ק כ"ו בשם מהרי"ל סי' ק"ד דצריך רגל הכף להיות כפלים כגג שכתב ע"ז דבב"י כתב הטעם שלא תדמה לריש ומסיק שאפילו בדיעבד פסול וצ"ל דבשאר אותיות פשוטות הוא רק זהירות לכתחילה אבל בכף פשוטה פסול אפילו דיעבד ע"ש ונראה דהוא ז"ל משמע ליה זה מלשון צריכות ומלשון צריך וכבר כתבתי משם ה' יד אהרן ז"ל דבפוסקים אין זה מוכרח ויש ויש וכ"ש למה שהוכחתי לעיל מדברי מרן ז"ל בב"י דבדיעבד אין לפסול. וכן מוכח מדברי הלבוש סי' ל"ו שכתב ך כדי שאם היו כופפים אותה שתוכל להעשות כף כפופה שאין חילוק ביניהם רק שזו פשוטה וזו כפופה ולכך לא ימשוך אותה בסוף השיטה לעשות ארוכה כלל שלא תהיה נראית כריש ע"ש ואי איתא דבלא יש כפלים פסול בדיעבד הי"ל ליתן טעם זה לבדו וא"צ לעשות אזהרה זו רק בסוף שיטה וגם לא יהיה צריך לטעם שלא תדמה כריש אלא היל"ל משום דבעינן כן בצורת כף פשוטה שכן שיעורה אלא ודאי דזהו רק לכתחילה [לפמ"ש המג"א והדגמ"ר דטעמא דבעי' כפלים הוא שלא תדמה לרי"ש שפיר נקט הלבוש טעם זה שהוא העיקר מיהו מ"ש הדגמ"ר משם הב"י טעמא שלא תדמה לרי"ש הרואה יראה שזה אינו אלא אשלא ימשוך אותה בסוף השיטה ולא על מה דבעי' כפלים וא"ל דמשמ"ל דשוין הם וטעם אחד להם דאל"כ הי"ל למרן לכתוב וכ"כ הרא"ם וגו' אלא ודאי דצ"ל דשני עניינים הם גם מ"ש משם הב"י לפסול בדיעבד וכ' מוה"ר ההמ"ח ז"ל דמשמ"ל מל' צריך לענ"ד ממ"ש ומסיק הב"י וגו' ע"ש אי"נ כן ואולי דמשמ"ל מדפסל הב"י בשם הריא"ס אם עשה לה זוית כמו דל"ת והרא"ם קאמר ומה"ט וגו' דתלה דין דזוית בדין אורך רגל הכ'ף ש"מ דדין אחד להם ופסולין בדיעבד כנ"ל]

ולדינא נראה דכיון דנראה דעת רבני ספרד האחרונים להכשיר באם לא היתה כפלים עליהם יש לסמוך וכ"ש דנראה דכן דעת מרן ז"ל וגם הט"ז נראה דאינו פוסל רק בנדמית לדלת. [הגם דנראה לכאורא מדברי הט"ז דפוסל בדיעבד ממ"ש וזה פיסול גמור אלא צריך וגו' משמע דבאינה כפלים מהגג פסולה בדיעבד וכן הבין ה' משנה ברורה בתמונת האותיות בצורת הכ' פשוטה מ"מ אינו מוכרח די"ל דהיינו לפי שראה שהסופרים אין מקפידים ע"ז ומתכוונים להשלים השיטה ומזה לפעמים מאריכין יותר מדאי ע"ז הוא שכתב דהוי פיסול גמור ולעולם אם ידקדקו שלא להאריך רק מעט באופן שאינה כתמונת הרי"ש כשר וכן דעת המשב"ר עצמו דלדינא בדיעבד כשר וכן ד' הקה"ס ע"ש] והגם דהדגמ"ר כתב היפך זה בדעת מרן ז"ל כיון שאין זה נמצא בדבריו ונראה דסמיכותו רק על תיבת צריכות וצריך ולה' יד אהרן ז"ל אין לשון זה מוכרח בפוסקים א"כ אין מזה ראיה. ומ"מ נראה דצריך לשים לב ולבדוק ובמקום שניכר שאין מקום להסתפק בצורת ריש יש להתיר ובמסופק יראה לתינוק דל"ח ול"ט זהו הנלע"ד בזה הכו"ח ביום טו"ב כסליו התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קמ"ג

שאלה מי שנולד לו בן בחדש השמיני לעיבור אשתו ואמרו לו להניחו בתוך גיזת צמר להתחמם שם ימים מספר כי עי"ז אפשר שיתקיים האם מלין אותו ביום השמיני ללידתו או יש להניחו כחדש ימים בגיזת הצמר ואח"כ ביום השמיני לצאתו לאויר העולם ימולו אותו והילד כפי ראות עיני הרואים נגמרו שערו וצפרניו

תשובה דבר זה מבואר בש"ע סי' רס"ו ס' י"א דכי נגמרו שערו וצפרניו מלין אותו