שואל ונשאל חלק א קצח

דכל שיש במקוה מ' סאה אין לחוש תו לשאובין וכמש"ל ואם מצד המים חמין לפי המתבאר מדברי מור"ם סי' ר"א בס' ע"ה נראה דשרי כל שעושה כן בתוך המקוה וליכא למיחש רק אם תרחוץ אח"כ במרחץ ועדיף נ"ד מנכנסת ומתחממת במקוה בלא רחיצה דמתיר שם ולא חשש לגזרת מרחצאות ע"ש ולשאלה ז) הא ודאי דאין שום מיחוש דאין לנו דין טומאה וטהרה דמגע טמאים בזה"ז. ואיסור מגע נדה אינו כלל מדין טומאה וטהרה רק מדין איסור קריבה לנדה וכן מה שרוחצין הבגדים דנדה אינו אלא משום גדר ונקיון ולשאלה ח) נראה דאין לנו לחדש גזירות מדעתינו כ"ש במקום שכבר נהגו להתיר וכ"ש בדלא אפשר בלא"ה. ומדברי מור"ם ז"ל הנז' נראה דלא אסרו אלא אם תרחץ אך להכנס שפי"ד וה"ה למקוה במרחץ ולשאלה ט) עי' בתשו' לשאלה ה' ומשם בארה וכ"ש בזה"ז דהגופות נחלשו מאד וכמעט שיש סכנה או מחלה בדבר ולכן לע"ד גם במקום שאין מנהג להתיר יש לסמוך על המתירים וכמו שנתפשט המנהג פה אצל רבים ולפי הנראה שכן נהגו גם בדורות שלפנינו (ועמ"ש מהר"ם מאזוז זצ"ל בשערי משה בחלק ויאמר משה יו"ד סי' כ"א) ולשאלה יו"ד) עי' בתשו' לשאלה הקודמת ולהפיג צנתו לעד"ן לומר דגם היש מי שאוסר מודה דאפושי פלוגתא לא מפשינן זהו הנלע"ד כעת לפי העת והזמן לא להלכה ולא למעשה עד אשר יציע דבריו לפני מי שגדול וכאמור מעלה ולהיות כי אין עתותי בידי לא יכולתי להאריך יותר בזה נאם הכו"ח ביום כ"ד כסליו התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קל"ז

שאלה אם מותר לטבחי ישראל לוקחי מכס בשר להצבא של הממשלה יר"ה לשחוט בהמות ע"י השוחט בכשרות ולמסור הבשר לגוים תכף בלא בדיקת הריאה

תשובה מה שיש להסתפק בזה הוא א) מצד דבהמה זו אסורה באכילה בלי בדיקה ואסור להסתחר בדבר האסור ב) מצד דשמא הרואים יאכלו מבהמה זו [בעודה ביד הישראל] בראותם שבהמה זו נשחטה ע"י שוחט כשר או שיכשל בעל המכס עצמו ויאכל ממנה ג) מצד זה דשמא בהמה זו יש בה איזה גלגול וכשהיא א נשחטת ונבדקת ונאכלת לישראל נתקנת הנפש לא כן אם נאכלת רק לגוים. ובכלם נלע"ד דאין לחוש ויש להתיר בפשיטות דהרי פסק מרן ביו"ד סי' קי"ז דכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה וא"כ בהמה זו שנשחטה כראוי ולא נבדקה דאין בה אלא איסור דרבנן דחיוב בדיקת הריאה אינו אלא דרבנן וכמ"ש הבאה"ט סי' ט"ל ס"ק ו' בשם הש"ך דלכ"ע בדיקת הריאה אינו אלא דרבנן ויכול להסתחר בה וכאמור ומינא נמי דאין לחוש לדילמא אתי למיכל מינה דאי איתא הי"ל לאסור להסתחר באיסורי דרבנן דילמא אתי למיכל מינייהו שהרי עיקר טעם איסור סחורה בדברים האסורים מדאורייתא היינו משום דילמא אתי למיכל כמ"ש ה' באה"ט סי' קי"ז ס"ב וא"כ ש"מ דבדרבנן דשרי לא חיישינן לזה [וגם לשיאכלו ממנה אחרים נראה דאין לחוש דחששה רחוקה היא וכיון דלא חשו חכמים באיסור דרבנן שמא יטעה הוא לאכול ממנה גם בזה אין לחוש] וכן מטעם הג' מלבד דזה אינו אלא ענין של חסידות לשרידים אשר ה' קורא אבל להורות לרבים מורים ובאים כפי הפשט וכפי המתבאר מהש"ס והפו' לבד עוד בה דבלא"ה אם לא היה שוחטה בכשרות היתה ננחרת ע"י עכו"ם והו"ל מקלקל טפי וא"כ אדרבא כשהוא שוחטה מתקן ג"כ לנפש המגולגלת אם יש בבהמה ההיא

אך נראה דכיון דאינו יכול לאכול ממנה אינו מברך על השחיטה וכן יש להוכיח ממ"ש ה' זבחי תרועה סי' י"ט ס"ק ב' בשם ה' שבות יעקב ח"ב סי' ל"ו שהב"ד המחב"ר אות ב' דמי שמוכרח למסור בשר לשר בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה דלא יברך כיון דאסור ליה בזה השבוע לא חזיא ליה ואי מצי למיסב מניה ליומא דשבתא או למיהב מניה לחולה יברך ע"ש