שואל ונשאל חלק א קצז

פתחא זוטא ז"ל פליגי בזה ולדברי ה' חיות דעת נראה כעת דאין פנים להקל וכמש"ל בכונת מרן סי' קפ"ו וכמו שביאר ה' חכמת אדם ואין בידי ה' פרי דעה לעיין בדבריו ולכן נראה דאם ק' עליו התענית דיו להתענות יום א' ומ"מ ג' ימים ילמוד כל יום מהם הוידוי בכונה וילמוד באותו יום ספר אחד תהלים והמשניות למ' כריתות והרמב"ם השג"ג ויתן איזה דבר לעניים וההי"ב אמן. ומה שחששתי לדברי הרמב"ם והרא"ש נגד סתמיות דברי מרן ז"ל הוא מפני דמרן ז"ל הזכירם ונראה דלכתחילה יש לחוש לדבריהם. ועוד דכלל גדול בידינו דכששני עמודי ההוראה שנים דבריהם עיקר ולא זכיתי להבין טעם מרן ז"ל דשביק לכלל גדול הנז' בזה. ועוד דהב"ח ז"ל מסיק דכן עיקר ושגם הרי"ף מודה דצ"ב קודם ת'. זהו הנלע"ד כעת. הכו"ח ביום כ"ד סיון תרצ"ב

סימן קל"ו לעוב"י תונס יע"א

נשאלתי במקוה שברשות הגוי והמפתח ביד ישראלית ואין המפתח כ"כ בטוח א) אם יש לחוש שהגוי מחליף מה שבמקוה בשאובין ואם יש לחלק בין יש לו הנאה מזה או לא ב) אם חוששין שמא ישפוך דרך פתח המקוה הסגור מים או שמן לתוך המקוה אם ישר אם דרך רצפת המקוה ג) כשהשומרת על המקוה אי אפשר לה שתעמוד במלאכתה רק ביום אם מותרים לטבול בקביעות ביום ח' ד) אם מותר להביא למקוה מים מן הבאר מים חיים דרך צנורות הנקראים חלאק'ם ה) אם מותר להביא מים חמין השאובין ואצורים במרחץ דרך צנורות למקוה להחם אותם המים אשר באו לו דרך צנורות מהבאר ו) אם מותר לאשה שהיא במקוה להריק על ידי זולתה מים חמין על ראשה ועל שארית גופה בעודה במקוה להפיג הקור והצינה ז) אם יש חשש לגויות לנגוע במי המקוה ח) אם יש חשש להיות המקוה במרחץ של חמין להפיג צנתו ט) אם מותר להחם המקוה ע"י יורה או כלי אחר שנותנין בהם אש והם עומדים בתוך המקוה לחממו יוד) אם מותר להביא מים חמין שאובין שלא מן המקוה ולהשליכם אל המים שבמקוה שיש בו ארבעים סאה לחממו או להפיג צינתו ואם יש הבדל בין להחם בין להפיג צנתו

תשובה חשבתי מראשית שלא להשיב על זה כי במקום השואל עוב"י תונס יע"א שם נמצאים רבנים מובהקים אשר קטנם עבה ממתני. מוה"ר הרה"ג הראב"ד מקודש מוהרי"ז נר"ו וסגנו הרב המורה איש הבינים הרה"ג מהר"ם שתרוג נר"ו ואולם הנני מודיע להחכם השואל הי"ו כי דברי אלה לא יסמוך עליהם כלל לא להלכה ולא למעשה רק יהיו לו לעזרה למען דעת מה שצריך לו בנדונו להקל לו איך לסדר דבריו ושאלתו לפני הרבנים המובהקים הנז' נר"ו

והנה לשאלה א) ע' מרן יורה דעה סי' קי"ט ס' יו"ד דכל שאינו נהנה בחליפין מותר בכל ענין דלא חיישינן שמא החליף להכשילו ומינה ג"כ לשאלה ב) שלא יטרח ולא יפסיד לא מים ולא שמן להכשילו בלתי הנאה. ובלא"ה מצד השאובין כל שיש במקוה מ' סאה יכול לשאוב כל מה שירצה ולתת בתוכו עי' מרן יורה דעה סי' כ"א סט"ו וכן מצד השמן אין לחוש כל שלא נשתנה מראית המים שבמקוה כמ"ש מרן יו"ד סי' ר"א סכ"א. ולשאלה ג) נראה דשרי כיון שהמקוה ברשות הגוי הוא ודומה זה לפחד גנבים וסגירת שערי העיר שכתב מרן ביו"ד סימן קצ"ז ס"ד להתיר לטבול בשמיני ע"ש ולשאלה ד) צריך לזה תנאים רבים ואין המקום להאריך בהם כעת וצריך לברר מהחכם או החכמים שנעשה המקוה על ידם להביא אליו מים מהבאר אם היו באופן המועיל או לא ולשאלה ה) אם כבר יש במקוה מ' סאה מבואר מדברי מור"ם סי' ר"א סע"ה דיש מקילין ומתירין וכל שנהגו להקל אין למחות בידם ובזה"ז גם פה אי ג'רבה נתפשט המנהג להקל להחם המקוה ועי' לה' רב פעלים גאון בבל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' וח"ד סי' ט"ו שכתב דמרן חזר בו ועשה מעשה לחמם המקוה ע"ש ולשלשה ו) אם מצד השאובין כבר כתב מרן