שואל ונשאל חלק א קצא

דרוסה אלא שיש ספק אחר אבל הכא ספק דרוסה ספק נקובה היא ותלינן להקל וכ"כ האו"ה כלל כ"ז אות ג' ומיהו היכא דאיכא לספוקי שלא דרסה כלל אינה נקראת ס"ד כדאיתא לקמן דמס' לא מחזקי' איסורא אפי' בדאורייתא ע"ש וכ"ר להלבוש סי"ג שהצ"ע בהא דכלבא ושונרא אימר כלבא דהלא שניהם לפנינו וע"כ אחד מהם נגע וספק א' הוא ותירץ דרוב בהמות ועופות בחזקת שאינם דרוסים ומוקמי' ליה אחזקיה אך אם אין כאן ספק דכלב כגון שנכנס ארי והספק הוא אם דרס אין להתיר דכנגד זה רוב הדורסים דורסים ע"ש ומעתה בנ"ד גם דלא שאלנו ולא ידענו דאין דרכם לדרוס בכה"ג מ"מ מן הספק אין לחוש לזה דמוקמי' ליה אחזקתיה דאין כאן רוב הדורסים דורסים דשמא לא בידו כלל דהוא ברח וכההיא דלא חיישינן לארי וזאב היכא דאפשר להם לברוח דהיי"ט כדאמרן דמוקמינן אחזקיה ונדון דהסה"ת והגהמי"י שאני דהתם חטפו בפיו והוי קצת כאיתרע ושו"ר להפר"ח ס"ק ולהפר"ת ס"ק ולהמזל"ד ולהרשב"ץ בי"ש דף וצי"ב בדבריהם ובדעת מרן והרי"ף והרא"ש והרמב"ם כי הוי הס' שקול [נר' דכוין על הפר"ח סקל"א והפר"ת סקי"א והיא מחלוקת גדולה בין הפו' היכא דהס' שקול אי אזלינן לקולא או לחומרא וד' העה"כ וה' שבת אחים והתנו"ש להקל בהפמ"ר אבל בלא"ה אין להתיר דהעיקר כהפר"ח ודעמיה עי' סי' כ"ט ונו"ן וסי' זה סי"ב שו"ר להישי"מ ח"א סי' ס"א וס"ו דדעתו להתיר ודלא כהפר"ח ע"ש] ומ"מ בנ"ד ל"מ להמתירים בס' שקול אף דאינו מוטה לצד ההיתר דמותר אלא אפי' להאוסרים מ"מ נ"ד הוי מוטה לצד ההיתר אם מצד דעתנו אם מצד דבלא דברי הגויים אין פנים לאסור והרי הם ג"כ אומרים דהשה בורחת וכ"ש אם יאמרו להדיא דלא ידרסנה בכה"ג ומ"מ איני מחליט להתיר בלתי הסכמת רב וגדול בזה והיה זה יום כ"ד אייר התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

אחר זמן רב בא לידינו כבש אחד שקנאו ישראל מהגוי שהביא אותו עם אמו ואותו זמן עדיין לא הובאו כבשים מכפרי הערביאים ונאכל קצת מאליתו והזנב שלו מעוקם והתרנוהו אני וידי"ן מהרח"ך נר"ו מב' טעמים חדא דכיון דפה עירנו אינו מצוי זאבים תלינן במצוי שהם הכלבים וכמו ששמענו שאירע פה דע"י הכלב נאכלה כל האליה מכבש אחד חי וכמ"ש מרן סי' ג' דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר ועוד דאיכא ס"ס מעליא שמא כלב ואת"ל זאב שמא לא דרסו אלא אכל מן האליה בעת שהיא בורחת וכמ"ש ה' ויע"מ סי' י"ט בנדונו וכתבתי זה לזכרון ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קכ"א לעי"ת זרזיס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' יוסף בוכריץ הי"ו אודות המשכת מי המקוה שיש בו רוב אי נקיטנן כדעת מרן ז"ל יו"ד סי' ר"א סמ"ו או כדעת מור"ם שם

תשובה נלע"ד דנקיטנן כדברי מרן ז"ל מן הסתם וכמש"ה ישיב משה סי' מ"ב בנדונו וכ"ן דעת מהרמ"ז ז"ל בדרך כלל וע' בכללים שבראש ה' שבת אחים אות א'. וכ"ש בזה דגם מור"ם נראה דדעתו כמרן ז"ל מדכתב רק ,,טוב להחמיר לכתחילה'' וכמתבאר מדברי ה' יד מלאכי בכללי הש"ע אות ח"י ע"ש וכ"ש בזה. ועוד דסד"ר הוי ולקולא וכמתבאר מדברי מור"ם סי' ר"א ס"ג. ומה גם אם נאמר דכל דעשוי דרך רצפה ואינה עשויה באומנות כשל בורות ומקואות בולעים קצת וכמו שכן יש לדקדק קצת מדברי מור"ם. ומצד המנהג נראה דרגילים למשוך ע"ג רצפת סיד ואין מקום לחלק בין זל"ז לומר שזה בולע קצת וזה קצת דקצת. והתקון של העפר ע"ג הרצפה לע"ד אם היה זה ע"ג רצפת אבנים שאינה בולעת כלל לדעת המחמירים לא יספיק זה שאין נתינת העפר גורמת הבליעה אם לא שנאמר שיבלע קצת בעפר ואח"כ נגרר עם המים ואין זה כלום אם לא תועיל בליעת הרצפה הגם דבולעת קצת ובכן אם כת"ר נר"ו מסכים לזה גם אני הצעיר דעתי הקצרה נוטה להתיר עפ"ד מרן ז"ל וכאמור: