שואל ונשאל חלק א קפז

דמור"ם כתב דהמנהג וגו' י"ל שלא כתב לנהוג כן רק מראה מקום ומודיע מה שראה ומודה לדינא לדעת הפר"ח וגם את"ל דפליגי י"ל דמנהג זה לא חשיב מנהג וכמ"ש מרן הב"י בריש יו"ד דלא ראינו אינה ראיה. דלא יש מנהג שבאו להתפלל ומנעום וא"כ מוקמי' ליה אדינא ובפרט דפליגי בדבר שגם מור"ם מודה שאינו אלא מפני הכבוד ולא מצד איסור וקיל זה ממילתא דאיסור דרבנן. וכ"ש לדידן בני ספרד דבתריה דמרן גרירין ופשוט דאם נהגו להחמיר אינו רק מחסרון ידיעה דמפני הצניעות והכבוד לא יש מי שמוחה בדבר לא לצד זה ולא לצד זה ומוקמי' ליה אדינא דמותר ומצוה להתפלל כמ"ש הפר"ח ז"ל. וכ"ש לדידן דבעל קרי מתפלל כדרכו כמו שכן מעשים בכל יום ומינה לנדה שפלטה ש"ז וכ"ש לא שמשה ולא כמו שצידדתי לעיל דבזה אם נהגו נהגו הכו"ח ביום ח' אייר התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"ך

נשאלתי בשה הבא מכפר הערביים ונאכל או נפצע מקצת מהאליה שלו והגויים רגיל בפיהם לומר שזה יהיה מהזאב ובאמת יש הוכחה לדבריהם דלפי המסופר אין ענין זה נמצא רק בבהמות הבאים מחוץ לעיר דשם שכיחי זאבים אצל הערביאים אבל פה עירנו דלא שכיחי זאבים כלל לא ימצא כזה. אם יש לחוש שדרסו בידו או בצפורניו או"ל ואת"ל דחוששין אם סומכים עתה בזה"ז על הבדיקה בספק דרוסה או"ל

תשובה. לענין הבדיקה לפי הכלל דקי"ל יש ויש ה' כיש בתרא היה נר' דיש לבדוק ולהביא כל הבקיאים בדבר וכמ"ש מרן בס' נ"ז סח"י אך נר' דרבני האחרונים נגררו אחר דברי מור"ם שכתב שם לנהוג כסברא ראשונה וכמו דמסיק התה"ז סי' מ"א אות י"ט וכ"נ ד' העה"כ סי' מ' אות כ"ט והגם דהפר"ת בס"ק י"ט מסיק דבספק יש לסמוך אבקיאין בבדיקה מ"מ נר' דהעיקר כהתה"ז דדבריו דברי טעם הם שכתב מי הוא שבקי בזה"ז וכ"ש בדורותנו האחרונים יתמי דיתמי ובר מן דין בנ"ד דאין אנו יודעין מקום הדריסה ואפ' גם בושט א"כ בבהמה לא מהניא בדיקה כמ"ש מרן סי"ז והאחרונים שם דיש לחוש שנדרסה בושט

ובעיקר הספק לכאורא יש להתירו מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהגויים האומרים דזה מחמת הזאב הם עצמם אם תשאל להם יאמרו (לפי הנר' ועכ"פ נראה מה יאמרו) שרק הזאב אכל מאליתו בעוד השה בורחת ולא שנמסרה בידו ודרסה ע"ד מ"ש החת"ס ביו"ד סי' ס"ד אך נר' דזה לא שייך רק בנדונו שהגוי דיבר מעצמו דברים הגורמים חשש ודברים המוציאים מהחשש אבל בנ"ד שאנו באים לשואלו אין לסמוך עליהם במה שיאמרו מתבאר מדברי החת"ס שם. ועוד דבזה הנדון שלא ראו הזאב רק בהשערתם שכן רגיל להיות זה מהזאבים א"כ אין לסמוך ג"כ על השערתם שלא דרס רק אכל ולהקל אבל לחוש לפי השערתם ודאי דאיכא למיחש. ועוד דודאי אין עדות הגוי בכה"ג כלום גם דמסל"ת [ מחמת דדבר שאינו בידו לא מהימן וכמ"ש מוה"ר ההמ"ח ז"ל בסמוך משם ה' ויען משה ורק מצד החזקה אתינן עלה וא"כ זה לא שייך רק במה שאמרו דע"י זאב לא במה שיאמרו שאינו דורס]

איברא דנראה להתיר לפי מ"ש החת"ס סי' ס"ה דאין חוששין לס' דרוסה רק אי על לדיר אבל אם הם במקום שאינו מוקף גם בנמצא זאב בגדר אין לחוש דהבהמות נשמטים ובורחים והכא נמי אין לחוש לבהמה זו שנאכל או נפצע מקום מה מאליתה ע"י הזאב שמא נדרסה משום דנשמטת ובורחת ואמרי' דלא השיג לטורפה בצפרניו והגם דזה עצמו אין אנו יודעים אם היתה בדיר או חוץ לדיר כיון דבדיר או בבית לא שכיחי זאבים וכמ"ש החת"ס שם סי' ס"ד א"כ אין לתלות שהיה זה בדיר או בבית וכמ"ש מרן סי"ג דתולין במצוי וה"נ יש לתלות במצוי שהיה זה במדבר בלא היקף דיר או בית. אלא דילד"ח דהגם דבעלמא אמרי' דנמלטת ובורחת בנ"ד שאכל או פצע בה אז לא אמרי' דנשמטת כיון דנשתעבדה תחת ידו