שואל ונשאל חלק א קפו

חרש ההולך מן הקבר עד חוץ לביה"ק ולהחזיר את המצבה כמות שהיתה דלפי מ"ש בב"י סי' שס"ג היכא שאינו משתמר וגו' או שיכנסו בו מים וגו' אז ודאי מצוה לפנותו וגו' ע"ש כ"ש בנדון זה

תשובה ראה ראיתי מ"ש כת"ר נר"ו ולע"ד אין נראה להתיר בזה אפילו אם יתברר דאין בזה חרדת הדין א') מהא דפסק מרן סי' שס"ח ס"א ואין מוליכין בהם אמת המים והוא משום דביה"ק נזהרים בהם מכל דבר הגורם לו בזיון ואחד מהם זה ואם זה גס לגוף ביה"ק כ"ש על הקבר עצמו ב') מהא דפסק מרן ז"ל סי' שס"ג ס"א דמפני ספק שמא יכנסו המים לקבר שרי לפנותו ע"ש כ"ש שאין לעשות אופן מה שיש לחוש שברוב הימים וחסרון השמירה וההשגחה יתקלקל מרזב זה ויכנסו המים שם ג') דאולי ההולכה של המרזב על הקבר עצמו נחשב כהנאה מן הקבר והוא אסור בהנאה וההנאה היא מצד ההצלה והתועלת של הביה"כ והנלוה אל הק"ק הי"ו ועוד. והדבר צע"ג לע"ד ולכן לדעתי הבקיאים שאינם כהנים יכולים להכנס ולשית עצות איך לסדר סילונות של מתכת באלכסון שיצאו המים חוץ לביה"ק לגמרי באופן המתאים לדינא הכו"ח ביום כ"ד חשון תרצ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קי"ט

נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' דוד עידאן הי"ו האם מותרת אשה נדה ליגע בספרים. וכן אם מותרת להתפלל

תשובה מבואר יוצא מדברי מרן בא"ח סי' פ"ח וביו"ד סי' רפ"ב ס"ט דמותרים לאחוז בס"ת ולקרות ע"ש. אך מור"ם שם סי' פ"ח ובד"מ יו"ד סי' קצ"ה כתב דבמדינותם נוהגים שבימי ראיה אין נכנסים לבה"כ ולא לראות בס"ת וכשמתפללין אין עומדים בפני חברותיהן ומשום מנהג וכבוד ולא משום איסור וכן עיקר ע"ש ופה עירנו א' רבה אין בירור במנהג. ונלע"ד פשוט דאין לחוש אפי' לראות בס"ת וליכנס לביה"כ ואפי' אם נתברר דנהגו לכאורא נראה להוכיח מדברי הלח"מ ז"ל פ"ד דתפילה שדקדק מדברי הרמב"ם ז"ל דחולה שראה קרי לאונסו פטור מרחיצה ואין בזה מנהג דהיל"ל דאין בו מנהג וכמ"ש לקמיה גבי זב בעל קרי ונדה שפלטה ש"ז אלא דכיון דפטור קודם התקנה אפי' שנהגו מנהג בטל ע"ש וא"כ בנ"ד נמי אם לא שמשה קודם שראתה דליכא למיחש לפליטת ש"ז אין בו מנהג ואי נהגו בטל. אבל בשימשה לכאורא נראה דאם נהגו נהגו ומ"מ נראה דדוקא בס"ת ולא בחומשים וספרי הדפוס. וכן הבין הרה"ג מוהרס"ך הי"ו דבספר דכתב מור"ם הוא ס"ת ודעתו שלדידן שרי וכמדומה ששמעתי ממנו שהתיר לבתו ללמוד בימי נדותה

ואחר זמן רב שכתבתי זה ראיתי לה' מעשה איש א"ח סי' ג' דמסיק דאם במקומות של השואל נהגו להחמיר על עצמן בימי נדותן לדעת מרן ז"ל הרשות בידם וכמ"ש מור"ם ז"ל. ודבריו ז"ל נפלאו ממני דמרן ז"ל לא כתב כן ואם מור"ם ז"ל כתב דהמנהג כסברא ראשונה לא מפני זה יחוייב שכן דעת מרן ז"ל ואדרבא לעד"ן כיון דמרן ז"ל ס"ל דמותרת א"כ לא שייך בזה מנהג ואם נהגו אינו כלום דמנהג להחמיר ולא להקל וכמ"ש בר"ה דף כי נהגו באיסורא מי שמעי' להו וה"נ אם נהגו להפטר מהתפלה וכיוצא לא צייתינן להו דהרי הדין מחייבם וכמו שכן נראה דעת הפר"ח ז"ל וכמ"ש הרב הנז' שם בשמו. ומה גם דמור"ם בד"מ כתב דמפני הכבוד ולא מפני איסור ע"ש. ולדינא במקום שלא נהגו [איסור[ או שיש נוהגים כך ויש נוהגים כך ודאי דהלכה ומורים כדעת מרן ז"ל ומור"ם ז"ל להתיר. וגם במקום שנהגו שלא להתפלל נראה דרשאים להתפלל וכן יש לדקדק גם מדברי ה' הנז' שלא כתב רק דבמקום שנהגו שלא להתפלל רשאים אלמא דרשות הוא ולא חובה ורשאים ג"כ להפך. אלא דלע"ד עדיפא מהא נ"ל דאינם רשאים לפטור עצמם מהחיוב וכמו שכן דעת הפר"ח. והגם