שואל ונשאל חלק א קפג

מיירי דוקא עוף אבל בהמה לא ז"א דהש"ך דמיירי באופן שלא יש שבר בצלעות המורה על המכה והשליטה בריאה לכן זה דוקא בעוף אבל בנ"ד שיש שבר בצלעות ואיכא אודם בריאה דמורין על השליטה בריאה יש להטריף גם בבהמה וכ"ר להתה"ז מערכת צ' סי' פ"ד ס"ה שכ' דבהמה שנגחוה ונשתברו ג' או ד' צלעות ושחטוה תיכף והריאה היא יפה ושלמה וגם לא בצבצה כ' בתשו' דכשרה ואפי' היה שם עוקץ ע"ש ואין תשו' אצלנו אך לשונו מורה דמתחילה המעשה שנסתפק בו הוא בלא עוקץ והיא יפה ושלמה ולא בצבצה ומסיק להתיר אף שהיה שם עוקץ מוכח מזה דס"ל דאפי' בליכא עוקץ כיון דיש שבר בצלעות צריך בדיקה דאי א"ץ בדיקה קה אין מקום לא לשאלה ולא לתשובה דהרי אפי' לכתחי' א"ץ בדיקה וכ"ש אם בדק ולא בצבצה גם ממה שלא הציע בתוך השאלה שהיה עוקץ מוכח כן דנסתפק גם דליכא עוקץ רק בתוך התשו' נכנס בדרך אגב בסעיף אחר אי איכא עוקץ ואין סברא לחלק בין צלע א' ליותר גם אין סברה לחלק בין ע"י נגיחה או ע"י מכה אחרת דכיון דשבר לפנינו יש ובודאי מחמת מכה וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל כ' סי' כ"ח דצלע שבור חשיב מכה ופסקו מרן סי' ט"ל סכ"ג וכ"כ הש"ך סי' נ"ד סק"ג בשם הרוקח ס"ס שפ"ז נשבר הצלע ונכנס בחלל הגוף צריך לבדוק הריאה וגו' ע"ש והגם דנר' מדבריו דדוקא אם יש שם עוקץ אבל כי ליכא עוקץ לא מ"מ בנ"ד דיש הוכחה מהאודם שיש בריאה ששלטה שם המכה וגם אפ' דבעת המכה היה שם עוקץ ואח"כ נכנס לפנים גם דליכא עוקץ צריך בדיקה וא"כ כיון דמכ"ז מוכח דצריך בדיקה כי לא בדיק לה יש להטריף

איברא דמדברי ה' לחם הפנים סי' ל"ח ס"ק י"א בשם הע"י שכתב על מש"ש דבהפ"מ יש לסמוך על המתירים אודם בריאה ונגדו מכה בדופן וז"ל ונ"ל באופן שלא יהיה עוקץ מן השבר לחלל הבהמה לצד ריאה ע"ש ומזה נראה דגם באודם ונגדו מכה בדופן אין להטריף רק אם יש עוקץ נ"ל דהיינו דאין להטריף לגמרי ומ"מ בדיקה מיהא צריך. ומ"מ מדבריו מוכח דבדיעבד שלא בדק בהפ"מ יש לסמוך אמתירין וא"כ לדידן דמתירין באודם בריאה ונגדו מכה בדופן ע"פ דעת מרן יש להתיר כשאין שם עוקץ גם בלא בדק ואבדה בדיקתה ואין לאסור באם לא בדק בדיעבד רק ביש עוקץ וכן יש להוכיח מדברי הב"ח ז"ל סוס"י נ"ד שלא אסר רק בעוקץ. אלא דילד"ח דהב"ח לא מיירי שיש אודם בריאה המורה שנגע ושלט בריאה ואפילו בספק עוקץ לא התיר שם אלא מס"ס. ובאיכא אודם בריאה יש ס"ס להחמיר דשמא כר"א דאוסר ואת"ל כהמתירים שמא ניקבה ומ"מ כיון דהע"י שמביא הלה"פ מיירי באודם ומכה ולא אסר רק בעוקץ אבל בליכא עוקץ נראה דסומך על המתירים יש לנו לבטל דעתנו מפני דעתו דלא מיבעיא לדעת מוהרמ"ש נר"ו שהזכרתי לעיל דלא מחשיב בכה"ג ס"ס להחמיר כיון דמרן ז"ל מתיר אלא גם למ"ש בעניותי י"ל שפיר דל"ח ס"ס להחמיר דאינו אלא שם אחד למ"ש הב"ח דחששת ר"א היא משום דניקבה ע"י המכה וגם למ"ש השו"ג דהחשש מצד דעתידה לינקב הא מיהא שם נקב הוא ותו דכיון דאנו מתירין מיהא בבדיקה א"כ נ' דלא ס"ל כהשו"ג יצי"ב

ומעתה הדר דינא דבדיעבד שלא נבדקה ולא יש עוקץ אין להטריף אך ביש עוקץ אם לא נבדקה יש להטריף ובנבדקה יש להתיר ואף דמדברי הפו' שזכרתי נ דבאיכא עוקץ טריפה היינו לדידהו אבל לדידן שפיר יש לסמוך על הבדיקה וכ"נ מדברי המחב"ר סי' נ"ד סק"ז בשם ה' תפארת למשה שהתיר בנשבר צלע ונקשר והיה לו עוקץ וניכר בריאה מקום העוקץ כמו גומא ע"י בדיקת הריאה ואף לדידן דלא בקיאינן בבדיקה שאני הכא דהוי מקום ידוע וכן הסכימו חכמי העיר ע"ש א"כ ה"ה לנ"ד דאף דאיכא ריעותא דהאודם יש להתיר והגם דמדברי הש"ך סי' נ"ח סק"ד דגם דהמקום ידוע אין אנו בקיאין בבדיקה נר' דהיי"ד לדידהו דאין עושים נפיחה בשום ספק הצריך בדיקה מדינא אבל לדידן שיש איזה דבר שסומכין בו על הבדיקה יש להתיר ועוד דל"כ כן רק בריאת העוף דקשה מאד לבודקה ולנפחה וכמעט שאי אפשר או דצריך לזה אימון ובקיאות גדולא אך לא בריאת הבהמה דבנקל מתנפחת ונבדקת