שואל ונשאל חלק א קפא

ספק לא פלט ואף אם יהי היתרו בהכרעה עיונית מ"מ אין היתרו חשיב כודאי אלא מכח שקבלנו הוראותיו ולא שהמורה דעתו כן וא"כ הוי הדין כמו ס"ס להקל דעבדינן נגד מרן משום דאמרי' דמרן אסר רק מכח ספק כמו כן בס"ס להחמיר. ועוד דבזה כיון דדעת מרן אינה מבוררת ולדעת הדמש"א והכה"ג והעה"ש ד' מרן לאסור אף דלדינא נקטי' דדעת מרן להתיר וכ"ד האחרונים מ"מ מידי ספק לא פלט וא"כ הוי הס"ס בענין זה שמא דעת מרן לאסור כהר"א וכהבנת הדמש"א ודעמיה ואת"ל דדעת מרן מותר וכד' רוב האחרונים שמא ממוסמסת היא באופן דודאי צריך לבדוק וכאמור וכן הבין העה"ש דדעת מרן דצריך לבדוק ושפיר הק' על המחב"ר שכ' זה משם מהריק"ש והוא בב"י ומ"ש הזב"ת ליישב דמהב"י י"ל דאי"ץ בדיקה אינו נראה ולענ"ד גם מהריק"ש יסודו מהב"י וכ"ד חו"ר תונס בקרן דוד הנז' ואין להוכיח מדברי שאר הפו' שלא הזכירו דין זה דבדיקה כמו הפר"ח ז"ל די"ל דלא נחתי רק לעיקר הדין אבל הספיקות והחילוקים המסתעפים לא נחתי להו וראיה לזה מדלא כתבו להפך דא"ץ בדיקה

ולענין אם שכח ולא בדק והריאה נאבדה לכאורא נראה דזה תלוי במקומות דאם רגילין לראות באודם ומכה מסמוס אז מטריפין ואם רגילין לראות דאף באודם ומכה ליכא מסמוס אז מכשירין וכמ"ש הפו' גבי חסרה המרה ונאבדה הכבד ע"ש [עי' להתנו"ש סקט"ו] אלא דלענ"ד נראה דאין לזה הוכחה ובירור דהכא אין הדבר זה הוה ורגיל תמיד ועוד דלא כל הידים ולא כל הנדונים שוים וכיון שכן כי לא בדק טריפה דהו"ל ספק טריפה ואסורה וכ"כ חו"ר תונס בקר"ד הנז' ועם שלא זכרו מראה מקום לדבריהם ממקומו הוא מוכרע דהוי ס"ט ואסורה ועוד דיש ס"ס להחמיר וכמ"ש לעיל עש"ב

ולס' ג' ו' קודם כל צריכין להבין טעמו של ר"א דמטריף באודם ונגדו מכה דלכאורא נר' דהחששא היא שמא נלקה הקרום ע"י המכה ולפ"ז לא מהניא בדיקת פושרין שאין זה מציל למה שעתיד לינקב אלא לכבר ניקב אך מדברי הכנה"ג הגהב"י אות ל"ו אי"ן כן דהביא משם הב"ח ודמש"א בשם הגהות ש"ו ממהרי"ו דבאודם ונגדו מכה אף אם האודם יתלבן אחר הנפיחה לא מהני משום דחיישי' לניקב ע"ש הרי דהחששא היא דמכח המכה ניקבה הריאה והאדימה וא"כ אף דאנן בדידן קיי"ל כמרן דלא חיישינן לזה מ"מ היינו שלא להטריף לגמרי אבל בדיקה מיהא בעי וכמו דמצריך מרן בדיקה דמשמוש כן צריך לבדוק בפושרים שמא ניקבה ומה שלא ביאר זה מרן דצריך בדיקת פושרים נראה דמה שהוא לברר נקב וכיוצא אי"ץ לאומרו וכמו שלא הוצרך להשמיענו כ"א עיקר הדין דמסמוס טריפה אבל גוף הבדיקה לא השמיענו כ"א ממילא נשמעת וכן תראה שהרבה פוסקים ומהם הפר"ח כתבו להכשיר אודם ומכה ולא הזכירו דצריך בדיקה דמשמוש דעיקר מטרתם לעיקר הדין אך לא לענייני בירור ובחינה דזה א"ץ לפנים שצריך לברר הדבר וכ"ר לה' וישב משה סי' פ' שכ' דהמנהג פשוט אצלם לחוש לדברי רבינו אפרים ואם יש אודם ונגדו מכה בדופן תחילה עושים נפיחה למקום האודם ע"י רוק ואם לא בצבץ משתדלים לנפוח עד שיתלבן ואם לא חזר מטריפין ע"ש והגם דלא הראה מקום לדבריו וגם נראה דהוא מנהגם לבד ובפרט דלדידהו חוששין לדר"א ולא לדידן דקיי"ל כמרן מ"מ נלמוד מדבריו דיתכן לחוש לנקב בריאה האדומה ונגדה מכה ומה לי נזכר זה בפו' או בנסיונות נאמנים ובפרט דהרב היה ראש השוחטים בעירו ואם אין מקום לזה מדברי הפו' היה מעיר ע"ז וכבר ראינו הרבה פו' מביאים ראיות מהמנהגים כאלו הם פוסקים ורבנים מדברים וכמו שזכורני שכ"כ הכנה"ג כמה פעמים והשו"ג וה' וישב משה הנז' באיזה תשובות וטעמם נ"ל עפ"י מ"ש הרשב"א בתשו' סי' צ"ח והב"ד הפר"ח א"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור דכל מקום שראינו נוהגים להחמיר אין לתלות בטעות אלא דכן הנהיגו חו"ר הדור לסייג וגדר ע"ש הרי דתולין הדבר גם שאין לו יסוד מן הדין לגדר וסייג ולא לטעות וכ"ש בנ"ד דיסודתו בהררי קדש הב"ח ודעמיה וכמש"ל ואין לומר מסתמא כבר עלה קרום מחמת מכה ומה תועלת בבדיקה