שואל ונשאל חלק א קפ

מיהו בעיקר האי דינא דר"א לכאורא קשה אמאי לא התיר מס"ס שמא המכה לא נגעה בריאה ואת"ל נגעה שמא לא ניקבה הריאה ואפ"ל דס"ל כמ"ש השוש"ל בפסחים אמתני' דתולדה דהיכא דהספק הא' אינו גורם חומרא ואיסור ל"ח ספק ע"ש א"כ ה' ה הכא דהסי' דנגעה בריאה אינו גורם שום חומרא דהחשש הוא שמא ניקבה הריאה

איברא דצריכין אנו להבין האי דינא דהטבח הבקי אם אירע בלא מכה ואודם מה יהיה דינו אם הוא טריפה מאי קמ"ל בזה שהוא אודם ונגדו מכה אטו משום שנוספה המכה והאודם תהיה מותרת ואם הוא כשרה אמאי כי הוי אודם ומכה מטריפין הא אודם ומכה לחודייהו לד' מרן כשר והמסמוס לחודיה ג"כ כשר. ואפ"ל דאף דהמסמוס לחודיה כשר ואודם ומכה לחודייהו כשר מ"מ כי מצטרפי להדדי יש לחוש לד' ר"א. או י"ל כיון דיש אודם ומכה הוי הוכחה שסופה להתמסמס וא"כ כי ממשמש בה ונחתכת טריפה אבל בלא אודם ומכה לא אסרינן כ"א בנפלה תלתי תלתי. ועוד דגם בעלמא מטריפין והא דכתב לה הכא היינו לומר דכשמצינו אודם ומכה צריכין לבדוק ולראות אם נחתכת או לא

והנה מדברי הגמ' בחולין דנ"ג ע"ב דקאמר דכי הוו מידלו לה נפלה תילחי תילחי לכאורא משמע דאין לאסור רק באופן זה ולא בכ' מסמוס אלא דילר"ח ולומר דאנן לא בקיאנן במסמוס ולכן מחמירים בכל הדומה ואפי' בנחתכת במסמוס. אולם מדפסק זה מרן בש"ע סי' ל"ו סי"א משמע דגם בזה"ז לא אסרי' הא דתלחי תלחי רק אם כשתולין אותה נופלת וכן מדברי מרן בב"י בענין זה דטבח בקי שכתב וכההיא דתלחי תלחי משמע דלאו היינו ממש אלא דאסר מטעם המכה שבדופן והאודם גם מדהוצרך להודיענו דבאופן הזה טריפה ולהביא דברי הטבח בקי אי איתא דהיינו הך דתלחי תלחי הי"ל להשמיט זה לגמרי שכבר נכתב בסי' ל"ו והוא דברי גמרא ערוכה ולפי"ז נראה דהתירוץ ראשון שכתבתי הוא עיקר

ואיך שיהיה ממ"ש ומדברי מרן ז"ל בש"ע ובב"י מבואר דאין לאסור כל ריאה אדומה ונגדה מכה בדופן מחשש זה של הטבח בקי אולי הגיעה הריאה לאותה מדרגה ומ"ש הדמש"אא הב"ד הכנה"ג והעה"ש דמרן כששמע מהטבח בקי חזר בו לאסור כל אודם בריאה ונגדו מכה בדופן לאחמ"ר אי איתא הי"ל למרן בב"י לגמור הדבר ולומר דלפי"ז יש לאסור כדעת ר"א ולפחות בש"ע הי"ל להביא דין זה. וכ"נ מדברי מור"ם שכ' דין זה בשם יש אומרים וכ"נ דעת הפר"ח ז"ל בדעת מרן שכתב ולדידן וגו' והיינו דנגררים אחר דברי מרן וכן דעת חו"ר תונס בתשובה שנדפסה בקרן דוד סי' ק"מ [ובישיב משה ח"א סי' מ"ב לההמ"ח ז"ל ובשבת אחים ע"ש] אלא ודאי דדעת מרן ז"ל במקומה עומדת לפסוק כהרמב"ם ודעמיה ומה שהביא משם הטבח היינו להצריך בדיקה וכדכתיבנא

ומעתה נבוא לס' הב' אם צריך לבדוק אם נתמסמס. ונלע"ד פשוט דדעת מרן הב"י דצריך לבדוק דאל"כ ל"ל להביא דברי הבקי כלל דהא לא שייך למשמש בה כיון דמן הדין א"ץ למשמש. ועוד דממ"ש מרן ,,ובדק" נראה דס"ל דצריך לבדוק וכיון שהוא בדק גם אנו נראה דצריכים לבדוק דאם הבדיקה דהבקי היתה במקרה ולא שכן צריך להיות לא הי"ל למרן לכתוב הא דבדק. ועוד כיון דסמא בידן לבדוק ולעמוד על הספק איך אפשר להעלים עין ממנו וכ"ש דאפשר מאד דאחרי שיותר בלי בדיקה יתברר איסורו ויבאו לידי כמה ספיקות א"כ בודאי דצריך מעיקרא לבדוק ולברר הדבר על בוריו. ותו דכיון דר"א אוסר באודם ומכה אף בלא נתמסמס איך אנו מתירין גם בלא בדיקה ותו דהוי ס"ס להחמיר דשמא כר"א דאוסר אף בלא נתמסמס ואת"ל כהמתירים שמא הכא נחתכת במשמוש ואף דלדעת מהר"ם שתרוג נר"ו דלא עבדינן ס"ס להחמיר נגד ד' מרן [והוא בישי"מ ח"א סי' ק"ב ורע"ג] מ"מ הא מיהא מהני לטפויי איסורא וכ"ש דלע"ד אין זה מוכרח דמרן דמתיר על הרוב הוא עפ"י כללי ההכרעה בין עמודי ההוראה וא"כ ודאי דהתירו אינו ברור אף דודאי סמכי' על כללי ההכרעה מ"מ מידי