שואל ונשאל חלק א קעט

שלא גילה דעתו מרן ז"ל מורים כהרמ"א כבר כתבתי בזולת זה דאין זה כלל מוסכם וא"כ לאוקמיה אדינא ועוד די"ל דה"מ כשלא חלקו עליו הט"ז והש"ך ולא נתפשטה ההוראה כהש"ך והט"ז ויש לחפש עוד בזה. ובר מן דין הנה מרן בב"י הביא דעה זו ודחאה והסכים להכשיר ומדהשמיט דין זה בש"ע נראה דדעתו להתיר וכן הסכמת הפוסקים וכ"ד הפר"ח והפר"ת וכ"ן דעת ה' תורת הזבח אות כ' ס"ק יו"ד וכ"ן דעת ה' עיני הכהן ז"ל סי' כ' אות י"ג ועוד דכבר כתב ה' הנז' שם בשם הכרתי דדוקא אם הבשר רע סביבו דשלט בכולה וסופו להתקלקל אבל אם הבשר בריא תחתיו לכ"ע כשרה וציין עוד להפרמ"ג ע"ש. וא"כ בנ"ד שלא נראה מסמוס ובשר רע ונראה שהוא כשאר בשר כבד ונקלף קרומו אין לחוש לכ"ע וכן ראיתי בקונטרס המיוחס למורי תונס [והוא ס' שבת אחים] שכתבו להתיר כדעת מרן והאחרונים ודלא כמור"ם ז"ל ע"ש

סימן קט"ו

שאלה אודם בריאה ונגדה מכה בדופן דהיינו שבר בצלע ועדיין לא הבריא השבר אלא השבר פתוח כאלו נשבר זה עתה וכשכובשין מבחוץ על הצלעות נראים ויוצאים ב' ראשי השבר כעוקצים ומקום הצלעות אדום ונפחו הריאה ולא נתלבן האודם ומירסו בה כפעם בפעם ונתנפח קרום א' או ב' מקרומי הריאה וכשהביאו אותה לפני המורה ראה כעין נקב דהיינו מקום פתוח ובדק לראות אם מבצבצת ובצבצה שם ושאל להשוחט ואמר שמתחלה לא היה פתח פתוח ושאלו אם בדקה מתחלה אם מבצבצת ואמר שלא בדקה אך לפי דעתו יתכן שהנקב היה ע"י המירוס שמירס בריאה. האם יש להתיר בכה"ג או"ל

תשובה נדון זה סובל כמה ספיקות א') אם יש להתיר אודם בריאה ונגדו מכה בדופן ב' אם צריך לבדוק ע"י משמוש שמא תחתך ואם לא נבדקה מה דינה ג') כי לא נחתכה אם צריך לבדוק ע"י פושרין אם תבצבץ או לא ואם לא נבדק מה דינו. ד') בנדון זה שנמצא כמין נקב אם בצבצה תולין בידא דטבחא או במכה. ה') אי הוי בכה"ג דכשכובשין אותן מחוץ יוצאין ראשי השבר כעוקצין כיש בי עוקצין או לא ו') בכה"ג דנר' דהמכה שלטה בריאה ויש עוקצים אלו אם מטריפין ולא מהניא בדיקה או לכל המרבה אין להתיר רק בבדיקה

הנה לס' א' מרן ז"ל בב"י סי' ל"ח בתר דמסיק דנקטי' כהרי"ף והרמב"ם להתיר ריאה אדומה בין כלה בין מקצתה ושנר' לו דאפי' האדימה ונגדה מכה בדופן כשרה לדעתם סיים דמ"מ שמע מפי אומן בקי שבדק ומצא שע"י שמשמש בה נחתכה וכל כה"ג טריפה משום דהוי כבשר שהרופא גוררו וכההיא דנפלה תלתי תלתי ע"ש וקשה דאמאי גבי אודם בריאה ונגדו מכה בדופן אמרי' מדלא קאמר לה הש"ס ש"מ דכשרה וגבי כי ממשמש בה נחתכת דאומן בקי ל"א מדלא קאמר לה הש"ס ש"מ דכשרה. ואי משום דההיא לאו מתורת אודם אתינן עלה רק עיקר הטרפיות משום מסמוס ולכך לא קתני לה בש"ס ה"נ נימא גבי אודם בריאה דגם שם הטרפיות משום דנגעה המכה בריאה. ואפ"ל דגבי מסמוס דהטרפות הוא מתורת ודאי שהרי ממוסמסת לפנינו א"ץ להש"ס לזכרו לא כן גבי אודם בריאה שהטרפו' הוא מתורת ספק שמא נגעה המכה הי"ל להש"ס לזכרו ומדלא הזכירו ש"מ דכשרה ועוי"ל דגבי אודם בריאה דהשמיענו הש"ס דריאה אדומה כשרה א"א דכי איכא נגדה מכה אסורה הי"ל להש"ס להתנות דוקא אם אין מכה בדופן דבאמת צריך לבדוק אחר המכה אלא ע"כ דגם באיכא מכה בדופן כשרה לא כן בההיא דכי ממסמס בה נחתכת דודאי כי ראינו אודם א"ץ לבדוק אם היא ממוסמסת רק בראינו מכה וכן דייק לשון מרן שכ' שמצא מכה בדופן ובדק נר' דהבדיקה היתה מכח שראה המכה ומ"ש ומצא ריאה אה אדומה ל"ד אלא מעשה שהיה כך היה ואפי' מסמוס בלח אודם לבד טריפה: