שואל ונשאל חלק א קעח

צריכים שתהיה הרפואה ידועה או עפ"י מומחה ואם כן בנ"ד דאין הרפואה ידועה ואינה עפ"י מומחה דהיינו רופא שיש לו תעודה אין להתיר לו כלל. ועוד דמבואר שם דאין מתירים שום דבר איסור לחולה אם יכול לעשות הרפואה בהתיר כמו באיסור אעפ"י שצריך להשהות קצת קודם שימצא ההתיר מאחר שאין סכנה בדבר ע"ש וא"כ ה"ן יכול ליקח חמאה שכתב ה' הנז' ז"ל דנהגו בה התיר ולבשלה ותהיה סמן או שישלח להביא מסביבותינו מגאבס וכיוצא סמן כשר העשוי ע"י ישראל ועוד דמבואר בדברי מרן ז"ל שם דשלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור ומינה לאיסורי אכילה דרך אכילתן ע"ש והגם דנימא דאין בסמן רק איסור דרבנן שנהגו כשאר דברים המותרים שנהגו בהם איסור דהוי דרבנן כמ"ש מרן סי' רי"ד מ"מ הרי מבואר בדברי מור"ם שם סי' קנ"ה דלאכול אין להתיר גם באיסורין דרבנן ע"ש ועוד דלע"ד איסור דאורייתא נמי איכא אחרי שדרכן לערב בו חלב האליה וחלב הקרב וכמו שהעיד מז"ק מהרמ"ך ז"ל בספרו כ"י ששמע מגוים נאמנים מסיחים לפי תומם שראו בעיניהם כמה פעמים שמתיכים חלב האליה וחלב הקרב ומערבין עם החמאה וה"ן מוכח ממה שבחמאה נהגו להתיר ובסמן נהגו לאסור פה אי ג'רבה ובעוב"י תונס וגלילותיה ואין ספק שזהו הטעם שהוחזקו הגוים בכך וכמו שכתב מז"ק ז"ל שם בשם הרה"ג מוהר"י בסיס ז"ל דטעם האיסור בסמן מפני שחוששין לתערובת חלב הקרב וא"כ אין להתיר אם לא שהחולה נחוץ לכך מאד שיש בדבר חשש סכנה ב"מ כי אז יש להתיר בשופי גם איסור דאורייתא דוחי בהם אמר רחמנא וכמ"ש מרן שם

סימן קי"ד

שאלה מעשה בכבד של תרנגולת שנמצא בחלק משני חלקיו מקום כמראה ירקרק ושאר כל החלק הנז' וכן החלק השני מראהו כשאר כבד וכאשר הסתכלנו בו היטיב נראה לנו שאין זה מגופו של הכבד רק כמו בועה שטוחה עפ"י החלק מהכבד וכאשר הסרנו אותה נקלפה בחתיכה אחת ונשאר כל רחבו של הכבד למטה מראהו כשאר הכבדים ואותה הבועה כאשר פתחנו אותה ראינו שמבפנים כמראה דם קרוש והכבד כשנשאר נשאר בלתי קרום המכסה את הכבד רק כבשר הפנימי של הכבד ויתכן שהקרום נדבק בבועה או בדם הקרוש ויתכן שהבועה או הדם היא עצמה היתה בפנימיית הכבד וקרומה העליון הוא קרומה של הכבד

תשובה לכאורא יש להטריף ממ"ש מור"ם ז"ל סי' מ"א ס"ג דאם נימוק הכבד דהיינו שדם יוצא מבשר הכבד שנימוק והיה לדם טריפה אע"פ שנשתיירו ב' הזתים דסופו לירקב הכל אלא דבנ"ד אין הדם יוצא אלא הוא קרוש ומכיסה בקרום וכיון שנקלפה הבועה והיא מכוסה קרומים י"ל דאין זה סופו לרקב ולא נאמר חשש זה רק כשלא יש קרום המכסה הדם וגם לא נאמר זה רק בדם שותת אך לא בקרוש ומה גם דיתכן דאין זה כלל דם קרוש הנימוק מהכבד רק בועה בכבד ובהתמדתה ומאיזה סיבה היה מראה הבועה ותוכה כדם קרוש

ושו"ר להפת"ת ז"ל סי' מ"א סק"ג שכתב בשם האחרונים דלא החמיר הרמ"א אלא בנימוק גוף מבשר הכבד אבל אם בשר הכבד קיים ובריא רק שנצרר הדם וכשגוררים הדם הכבד שתחתיו קיים אין כאן בית מיחוש כלל אפי' אם נחסר מבשר הכבד כשיעור הדם ע"ש והדברים ק"ו לנ"ד דיש בו קרומים מכסים את הדם הנצרר אשר זה מורה שאיזה ליחות של בועה או דם נקרש בהבועה ולא נימוק כלל הכבד. ובלא"ה אעיקרא דדינא ע' להבאה"ט שכתב בשם הט"ז והש"ך דס"ל דכל שנשתיירו ב' זיתים כשרה כמו בניטלה ושהט"ז כתב דכך אנו דנים בכל יום ושכ"פ ה' משאת בנימין והגם דה' פת"ת ס"ק ג' במוסגר ציין להח"ס סי' קמ"ד בד"ה ונבא שכתב דלחנם השיג המ"ב עליו וראוי לחוש לדברי הרמ"א ז"ל י"ל דהיינו דוקא לדידהו דבתריה דמור"ם גרירי אך לדידן בני ספרד דגרירי בתריה דמרן כיון שהש"ך והט"ז והמ"ב חלקו על הרמ"א ז"ל יש להתיר כי הם הרבים ובתראי נינהו והגם דיש סוברים דבמקום