שואל ונשאל חלק א קעו

והגם דהמט"י ח"ב סי' ו' דל"ז ע"ב] והב"ד המחב"ר ובק"א כ"כ. המעיין בדבריהם יראה שלא החליט הדיבור בזה וכתב כן רק לצדד ומסיים דאין זה למעשה והמחמיר תע"ב ותו דהוא ז"ל חולק בזה עם מוהראנ"ח כיע"ש ותו דרש"ל והכנה"ג והב"ח והפר"ח כלהו ס"ל דגם בנחת נמי בעינן שלא ישארו ראשיה ומהיכא תיתי לסמוך על המט"י לחודיה שכתבו רק להלכה ולא למעשה ובדרך צידוד בעלמא ולהניח כל שאר הפוסקים דס"ל דגם בנחת אין להתיר רק אם לא נשאר ראש מראשיה וכ"ש למה שהוכחתי דגם מרן ז"ל כן דעתו וכאמור. ועוד נ"ל להוכיח דכ"ד מרן ז"ל גם בב"י דאין להתיר רק בנחת ממ"ש מרן הב"י דלענין הלכה דברים הללו נראים כי בלי ספק אין אנו בקיאים לנענע והיינו הוראת מר יעקב גאון שהזכיר הטור לאחוז בקנה ולנענע ג' או ד' פעמים יפה יפה וכל סירכה שתנתק ע"י נענוע זה כשרה וכן נראה דעתו בש"ע שלא התיר הנענוע וכ"נ ממה שלא התיר רק הגבהה כ"ש ע"ש וא"כ איך מתיר מרן בש"ע בעדיפא מנענוע והיא הכנסת יד הבודק בחוזק. והא אין לומר דעכ"פ נענוע קולה גדולה היא מהכנסת יד הבודק בחוזק דהחוש מכחיש זה וכן יש לדקדק דנענוע גריע מהכנסה בחוזק] מדברי הטור שאחר שהזכיר דברי מר יעקב גאון כתב וע"ז נוהגים במקצת מקומות להכשיר כל סירכה שתנתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק ע"ש משמע דדמיא הא דמר יעקב רק לנחת דכן משמע הלשון דדמו להדדי דאל"כ אין שייכות לזה עם זה הגם דנלמד במכ"ש וכמו שיראה המעיין היטיב. וכן יש להוכיח ממ"ש ר"י הלבן דאחרי שהכניס ידו בזריזות תו אין לעשות רק כמ"ש והיינו הגבהה כ"ש ע"ש ואי איתא דבזריזות הויא בחוזק א"כ כשלא נפסקה בחוזק בהכנסת יד הבודק איך תפסק בהגבהה קלה וכ"ש דההכנסה היא בעוד הריאה חמה וההגבהה היא בחוץ כשהריאה נתקררה ותו קשה דאי כונת מרן ז"ל דבזריזות ר"ל בחוזק איך שביק לדעת רבינו ירוחם והרא"ש דמוכח להדיא מדבריהם דכי הויא בחוזק אין להתיר ופסק כהמתירים ובפרט דהרא"ש הוא אחד מעמודי ההוראה

ומכל האמור נלע"ד עיקר בכונת מרן ז"ל דבזריזות בלא רפיון ידים איני ר"ל בחוזק אלא בנחת וכמ"ש הרבה מהפוסקים ומה שלא זכר להדיא מרן ז"ל דדוקא בנחת משום דכן דרך מרן ז"ל לתפוס לשון הפוסק שכתב הדין ההוא וכמו שכתב ה' יד מלאכי בכללי מרן ז"ל אות [י"א[ ע"ש ועוד דאפי' אם נאמר דמרן ז"ל ס"ל דבזריזות לאו היינו נחת מ"מ לדינא שוים הם הפוסקים דגם בנחת צריך שלא ישאר ראש אחד מראשיה ואין לחדש מחלוקת חדשה דכללא הוא איפושי פלוגתא לא מפשינן וזהו הנלע"ד ברור ונכון לדינא להלכה ולמעשה נאם הכו"ח ביום כ"ט תמוז יה"ל התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"י

שאלה שוחט ששחט עוף אחד ובריא לו שנשחט רובו של קנה ולא נשאר רק מיעוט הניכר ובעודו שוחט אותו מיעוט אותו שהיה תופס לו את הראש הטה את הראש לצד מטה כדי להקל להשוחט שחיטת אותו המיעוט ע"י שהעצם המפרקת והסימנים יהיו לצד מעלה מידי היות הראש לצד מטה ונגמר שחיטתו של הקנה וכן גם הושט נמצא שהוא שחוט אלא שהשוחט נסתפק אולי תופס הראש בהשפילו הראש לצד מטה נקרע שארית הקנה בידו ובכח ידו שלא ע"י שחיטת סכין

תשובה מצד עצמות הדבר מסתבר דאין אותה הטית הראש לצד מטה גורמת קרע כלל דכיון דעכ"פ בשר הוא הגם דקשה נמשך ואינו נקרע עי"ז ואף אם לא ישאר ממנו רק דבר קל נתפס ותופס ומה גם דכיון דנשחט רובו יהיה מתרחב יותר עם כי אין כחו כמלפנים. אך לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ועכ"פ נ"ל להתירו מספק דהרי כיון שנשחט