שואל ונשאל חלק א קעה

סומכים וא"כ מה שפסק בסעיף זה ובסעיף שאחריו הם דעת עצמו ואי אפשר לקיימם בבת אחת אם לא בחילוק זה וכאמור

והגם דמהרש"ל ז"ל פא"ט אות כ"ה כ' ע"ד ר"י הלבן שמכניס ידו בזריזות וגו' לא כן קבלנו ואדרבא בכל נוסחי הלכות בדיקות כת' שיכניס ידו בנחת וגו' והוכיח זה מדברי הרא"ש ורי"ו ע"ש נ"ל דמהרש"ל ז"ל נמשך אחרי מה שהבין מרן בב"י לפו"ר וכאמור וכן נמשך הפר"ח ס"ק כ"ט אחריו ע"ש אך האמת יורה דרכו דלא קשו אהדדי וכמ"ש הפוסקים הנז' וכמו שכ"ן דעת מרן בש"ע וכאמור. אי נמי הם ז"ל לא ס"ל כהבנת מרן בש"ע דזריזות לא הוי חוזק ולכן העירו ע"ז. אבל דעת מרן היא מוכרעת וכאמור [יכ"כ הדרכ"ת ס"ק שפ"ב מהפו']

ובעיקר כונת מרן בב"י ובש"ע נ"ל לבאר עוד דגם מרן בב"י ידע להא דלא התיר ר"י הלבן ודעמיה אלא בנחת אלא דכיון דמתיר בזריזות ג"כ הגם דהוי בנחת יש לחוש שמא תתפרק בחוזק ולאו אדעתיה כההיא דכתב רי"ו והרא"ש דשמא בהעברת יד בחוזק ניתקה ע"ש ולכן בב"י מוקים לה באיכא למשמע מינה ההפך ע"ש ועכ"פ גם בב"י ס"ל דאין זו החלטה דיש לישב ולחלק ביניהם ולזה בש"ע תנאי התנא שיהיה השוחט ירא ה' וגו' דבזה סומכים עליו דלא ניתקה לו בחוזק וכפ"ז א"ש דלאו מדידיה אמרה מרן ז"ל אלא דזה תנאי נלמד מדברי הפוסקים וכאמור. ומ"ש דאין להתיר רק בבהמת ישראל הוא נלמד ממקומו דודאי אין לסמוך על קולות אלו רק משום הפסד ממון ישראל

אלא דלע"ד לשון מרן הב"י מורה ובא דאינו מקשה מדברי רי"ו והרא"ש על מ"ש בזריזות דא"כ הי"ל לכתוב זה תכף למה שזכר הא דזריזות אלא דלע"ד נחית רק לעיקר ההתיר גם דמכניס בנחת שאם לא ימצא ראשה זהו סימן שהיא ריר דמדברי רי"ו והרא"ש נראה דגם דלא נמצא ראשיה אין זה סימן ריר דאל"כ הי"ל להתיר בנדונם דנראה דגם הם לא מצאו שום היכר וסימן. אבל קשה לפ"ז דא"ך איך בש"ע פסק לשניהם יחד. ונלע"ד לישב דהטעם דלא התירו רי"ו והרא"ש בנדונם מצד זה דהכנסת יד הבודק עפמ"ש ה' חקרי לב יו"ד סי' כ"ד והרשב"ש סי' ק"ב דכל שהכניס ידו הבודק פעם אחת אין להוסיף תו הכנסה אחרת ע"ש דאל"כ אין לדבר סוף וא"כ ל"ק תו מדבריהם לדברי ר"י הלבן ודעמיה ובב"י נמי צידד מרן לחלק בזה ולזה לא כתב רק איכא למשמע ובש"ע קיים זה ולכן פסק תרוייהו לדינא. ועי"ל דמרן ז"ל בש"ע משמע"ל לחלק דבנדון הרא"ש דיש לחוש שהכניס ידו בחוזק השוחט השני או בעת ההוצאה של הראשון יתכן דניתקת ואינה משארת ראשים ולכן אסר הרא"ש אף דנראה דמיירי בלא מצא ראשים אך בנחת אם היא סירכה משארת ראשים ומזה בב"י כתב רק איכא למשמע וגו' דלעומת זה יש לחלק כנז' ובש"ע קיים זה לדינא

ולדינא עכ"פ נלע"ד דאין שום מקום להקל כשתהיה ההכנסה בנחת ונשארו ב' ראשיה דהגם דנפרש בזריזות הפך הנחת או נימא דהוי פירושו בכח עכ"פ מהיכא תיתי לן לחדש דבר דכשיהיה בנחת גם שנשאר [ראשיה[ כשרה הלא בפשיטות י"ל דבזריזות [דהיינו בכח] מתירין ג"כ אך תנאי זה דאין מקומה ניכר ולא ישאר שום ראש מראשיה גם אם יהיה בנחת דינא הכי וכן תמצא הדבר מבואר בכנה"ג ורש"ל והב"ח והפר"ח ודעמייהו דעם שסוברים דהעיקר הוא שההכנסה תהיה בנחת מ"מ מודו בהא דבעינן שלא ישאר רושם וכמו שיבין ויראה כל מעיין בדבריהם וא"כ מהיכא תיתי לאפושי פלוגתא ולומר דבתרתי פליגי דלהסוברים בנחת בעינן שלא תשאר ראש מראשיה ולהסוברים דגם בזריזות דהיינו בחוזק יכולין לבדוק] ס"ל ג"כ דכי הוי בנחת תו א"צ להא שלא ישאר ראש מראשיה [עי' להדרכ"ת ס"ק שצ"ד שצ"ה מהפו' דגם בנחת צריך שלא ישאר שום רושם ע"ש ולהכה"ח ס"ק רל"ו מהמש"ז והשמ"ח ע"ש והווא בשמ"ח אות ל"ד]: