שואל ונשאל חלק א קעד

רס"ה ס"ד גבי ממזר יע"ש. גם מדלגים בקשת הרחמים כשם וגו' יהי דם וגו' כמתבאר מדברי מרן ז"ל ס"ד ע"ש ונראה דה"ה לנ"ד לפי הטעם דלא ניח"ל לישראל וגו' ומברכים סברי וגו' בא"י אמ"ה בפה"ג וברכת עצי בשמים בא"י אמ"ה אשר קדש וגו' עד כורת הברית. וקריאת השם בנ"ד נראה דמה שתאמר אמו יקראוהו כי לא נזכר בדברי מרן לשנות השם כידור וכיוצא וגם הפוסקים שכתבו זה לא כתבו רק בממזר ודאי לא בספק ולא יאמרו או"א קיים וגו' רק בקצרה ויקרא שמו בישראל כו"כ וכן מדלגין שאר הכתוב בבקשה והגם דמרן לא כתב רק בממזר ודאי לא בספק לפי הטעם שכתבו הפוסקים דלא ניח"ל לישראל ה"ה בנ"ד. אך לענין לפרסם בשעת מילתו וגו' כמ"ש מור"ם שם בשם מהרי"ל. נלע"ד דבנ"ד דצריך בירור ע"י הב"ד בטוב תונס ופה יפורסם בזה האופן דלענין לישא בת ישראל יבררו הב"ד זהו הנלע"ד כעת ביום ז"ך אדר א' התרפ"ד ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"ט

שאלה כשהבודק מכניס ידו בנחת ומתפרקת לו איזה סירכה ונשאר ראש הסירכה בריאה אי בדופן או בשאר מקומות אם נטרפת עי"ז או לא

תשובה מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ל ס' י"ג כתב דאם היא סירכה ימצא ראשה בריאה או בדופן ע"ש ומשמע דבכה"ג טריפה גמורה היא שאין כאן סימן שהיא ריר דהריר אינו משאיר רושם כלל לא בריאה ולא בזולתה משאר מקומות

אבל ראיתי להרבנים המורים בעוב"י תונס בתשו' כ"י [ונדפסה בישי"מ ח"א סי' כ"ח] שכתבו וז"ל וברירין המתפרקים בהכנסת יד הבודק שכתב בש"ע שצריך להוציא הריאה ולראות אם נשאר ראשה בריאה או בדופן סירכה היא ואסורה היינו דוקא כשהכניס ידו בזריזות וכמ"ש מרן בתחילת דבריו אבל האידנא שמכניס ידו בנחת אפי' נשארו ב' ראשיה כשרה וכמ"ש המחב"ר בשם ה' מטה יוסף וכן מנהגינו ע"כ

ולעד"ן דאין להתיר רק בלא נשאר שום ראש מראשיה דמלבד די"ל בפשיטות דמ"ש מרן בזריזות אינו ר"ל בחוזק ולא בנחת אלא ר"ל בלתי עיכוב ולעולם ההכנסה לא תהיה אלא בנחת וכמ"ש הב"ח ס"ק ט"ו דמ"ש הכלבו בזריזות בלא רפיון ידים אין זה סותר לדברי הרא"ש ורבינו הטור שכתבו מכניס ידו בנחת דהרא"ש ורבינו לא באו להוציא כי אם שלא יכניס ידו בכח גדול וביד חזקה אבל בזריזות בלא רפיון ידים שרי ע"ש וא"כ גם מרן ז"ל שכתב בלשון הכלבו אינו ר"ל הפך הנחת אלא בנחת ובזריזות וכן ראיתי הדבר מבואר בכנה"ג הגהב"י אות קנ"ח דמ"ש ר"י הלבן בזריזות בלא רפיון ידים לא בא לומר שיכניס ידו בחזקה אלא שיהיה בנחת ובזריזות בלא רפיון ידים והוכיח זה מדברי רי"ו עצמו ומדברי מרן בש"ע גופיה ע"ש והגם דכתב מרן הב"י דמדברי רי"ו איכא למשמע הפך זה ע"ש דקאי על מ"ש לעיל מזה בשם ר"י הלבן ונראה לכאורה מזה דהבין מרן דבזריזות ר"ל בחוזק דכפ"ז הוא דהוי הפך כבר כתב ה' דברי חמודות אות ס"ב דלפום ריהטא כתב כן ולכן בש"ע לא נמנע מלפסוק לשניהם דמשמע דאין משמעות מחלוקת ביניהם ע"ש ובאמת שכן דייקי דברי מרן בב"י שכתב זה בלתי אופן החלטי שהיל"ל משמע הפך זה וכתב ,,איכא" למשמע הפך זה דמשמע שיש להבין ואינו מוחלט וא"כ כשחיבר הש"ע ועמד ע"ז וראה שאין סותרים זה לזה פסק לשניהם. ואין לומר דמ"ש בש"ע יש מי שאומר וגו' סברת ר"י הלבן ליה לא ס"ל וכמ"ש השו"ג ס"ק (מ"ח] דודאי אין זה דרכו של מרן ז"ל לכתוב יש מי שאומר בלתי חולק וליה לא ס"ל [ע' להי"מ בכללי הש"ע אות י"ב שכ' דמרן סי' קי"ב כ' בס"ח דין בשם יש מי שאומר וליה לא ס"ל בסעיף ב' ע"ש] ועוד דסיים מסברתו ואין להקל וגו' ואין סומכים וגו' מה שלא כתבוהו ר"י הלבן וזולתו ואי איתא דליה לא ס"ל לא הי"ל להוסיף כלום ותו דהדבר מוכח ומוכרע בדבריו דהא מיהא בתנאים הנז'