שואל ונשאל חלק א קעב

לעיכובא (כבר הביא הכנה"ג בכללי הפלוגתא בזה אם הוא לכתחי' או דיעבד ע"ש מיהו לשון הרשב"א שכתב צריך לחוש הרבה משמע דבדיעבד קאמר כנ"ל] וא"כ אם קיבל בפני עצמו לבד. או בפני אחד או בפני שנים לא מהני וכאלו לא קיבל דמי. שהרי הרשב"א נראה דמדמה להו להדדי. וכן בסי' תרי"ט כתב ומיהו אם נראה בעיניכם שהוא כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד בקבלת דברי חברות דהיינו שיקבל בפני ג' חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים אלו ע"ש

הב') מי ששחט אחרי שיצאה טריפה מתחת ידו בלא קבלת דברי חברות אם נאסר מה ששחט

והנה הפר"ח סי' קי"ט ס"ק ל"א כתב זה להדיא אדם שהוא ירא שמים ומדקדק במעשיו כתוב בתשו' מהרי"ו סי' צ"ו דאין מעבירין אותו ואמרינן בודאי משגה היה ש"ך. ומ"מ צריך קבלת ד"ח. ואם שחט בלא קבלת ד"ח שחיטתו פסולה וכמ"ש בסקכ"ח ובזה אין טעם לחלק בין ירא שמים לאינו ירא שמים כמ"ש למעלה בשם הרשב"א סי' תרי"ט ע"ש וכן מבואר בסי' תרל"ב ע"ש) ומי כמוהו מורה [וכן יש ללמוד מהזר"א יו"ד סי' א' ע"ש וכ"כ מהרמ"ז בקול משה יו"ד סי' א' משם החק"ל סי' ט' ע"ש וכ"נ מדברי מור"ם סי' א' שכ' דאם בדקו איזה שו"ב ונמצא אינו יודע אם נטל פ"א קבלה אין מטריפין כל מה ששחט למפרע ע"ש הרי דדוקא למפרע אין מטריפין אבל מכאן ולהבא אסור לאכול משחיטתו וכן מבו' במרן רס"י כ"ג כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ע"ש]

הג') אם בב' פעמים הנז' שנתקל יש להקל באם הוא ירא שמים או"ד לא כתב ה' ישיב משה נר"ו רק בפעם אחת. והנה בזה הפר"ח סי' קי"ט ס"ק כ"ח הביא בזה פלוגתא בין הרא"ש והרשב"א דלהרא"ש בתרי לא מהני ליה מה שהוא ירא שמים ולכאורא מדברי הגמ' בביצה דף [ט"ז י"ב] לשנה אחרת וגו' א"ל פושע את וגו' נראה לכאורה דבתרי הוי פושע. וכ"ש בהיות ב' התקלות יחד דזה מורה שהוא מקיל בשחיטה או שאינו בקי אלא דהפר"ח שם מסיק להקל גם בתרי ע"ש

הד') אם מה שלא הכשירם בלא"ה שהרי קודם שבדק הריאה הרגיש הטבח ואמר לו ונתעורר ולא יצאה טריפה מתחת ידו מהני להצילו או לא. וכן מה שמתנצל השוחט שצוה לקצב דכשישחטו הסימנים יאמר לו די ובנ"ד אמר לו די וסמך עליו בזה ולא בדק אחריו וכן שהתנצל לאותה בהמה שהיתה בה הגרמה דבלא"ה נטרפה מצד הפגימה אם מהני ליה אם יאמר דמפני שנטרפה מפני הפגימה לא הוצרכתי לבדוק אם נגרמה או לא. וכן מה שהרגיש בה הקצב בלא"ה ולא יש תקלה אי מהני

והנה מדברי הרשב"א סי' תרי"ט הנז' ופסקו מרן בש"ע (סי' י"ח סי"ט] מוכח דלא שנא ואפילו לא יצאה ממש תקלה מתחת ידו שבא אחר והרגיש והודיעו מ"מ חשיב כאלו יצאה ממש מתח"י וה"ן מסתברא שהרי מה שהצילו הזולת אינו מועיל רק כלפי שמים שלא יענש על מה שהכשיל שהרי לא הכשיל אך לגבי דידן הנה זה מורה ובא שהוא מקיל באיסורין או שאינו בקי וא"כ מה שהצילו הזולת מן התקלה אינו כלום. וכן הרשב"א שם מוכיח מהגמרא בההוא טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם ונמצאת שאינה יפה ואפי' בפעם א' משמע. ולא הוצרך להוכיח או להסביר פנים להעבירו בנדונו גם דלא הכשיל (דההוא טבחא מיירי שהכשיל דהא נמצאת שאינה יפה קאמר וא"כ לכאורא אין להרשב"א להוכיח מזה ועכ"ל דאין לחלק] ומזה נר' דזה פשוט לו מסברא וא"ץ לפנים. אבל מצאתי כתוב לאחד מהשוחטים הי"ו בשם ה' נדיב לב סי' פ"ב דמי שבא ללמד תלמידו הבדיקה ובדק ומצא ד' סירכות ואמר לתלמידו לראות והרגיש בהם. ולסוף נגלה שיש עוד סירכה ה' דאין מעבירין אותו שהרי לא בדקה והכשירה ונכשל בה לאכול או להאכיל לאחרים ע"ש ולכאורה זה תמוה ממ"ש בשם הרשב"א. ונ"ל דהתם שאני דע"י שבלא"ה היא טריפה מכמה טעמים תו א"ץ לדקדק לדעת כל מה שיש בה ממיני