שואל ונשאל חלק א קעא

שניהם של זו ושל זו בחיתוך יש קצת פנים לומר שלא יתפרקו אך כשצד מהם בקנה היורד בין ב' הערוגות יש לומר דיתפרקו וזו היא לע"ד דעת רש"ל דס"ל דוקא מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה זו כמו שיראה המעיין בדבריו שם. והפלא מה' משבצות זהב דתני להו בהדי הדדי בשם הט"ז משם רש"ל ואינו כן דדעת רש"ל לחוד ודעת הט"ז לחוד. ולדינא ודאי דא"ץ לכל זה דהעיקר כהאוסרים הרשב"ץ ודעמיה אפי' מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה זו וכ"ש מחיתוך ערוגה זו לקנה היורד בין ב' הערוגות דמהרש"ל עצמו נר' דעתו בפשי' לאסור וכ"ן ד' מרן בש"ע וכאמור

סימן ק"ה

ומה שנסתפק ה' זבחי אלהים ס"ק כ"א אם הלשון שהביא ה' עיה"כ הוא לשון הרשב"ץ ע"ש עי' לה' זבחי תרועה דף כ' ע"ב ד"ה כתב שהביא דברי הרשב"ץ וכתב וזה לשונו והם כדברי ה' עה"כ ממש בשינוי קצת שאינו מעלה ומוריד כלל ומה שרצה ה' הנז' להסתפק וממילא נחלוק על העיה"כ ז"ל ולומר דאולי הרשב"ץ מודה להט"ז אפילו אם כתב ודאי אינו מוציא מידי ודאו של העיה"כ וכ"ש ספיקו שאינו מוציא מידי ודאו של ה' עיה"כ. ועוד דדברי עיה"כ בנימוקם וטעמם חדא דהרשב"ץ כל יסודו בנוי על היות ב' הערוגות מובדלות זו מזו ואין הכוונה על הקירוב והסמוכות רק על שזה עצם שלם לפעולתו מצד ימין וזה עצם שלם לפעולתו מצד שמאל. ותו דאי איתא הי"ל להרשב"ץ לבאר הא דמחיתוך של זו לחיתוך של זו שריא וכ"ש דלא היה כותב הדבר פשוט שהיא אסורה וגו' כיון דהענין מצד עצמותו סתום ויש בו חילוקים ולכן דברי ה' עה"כ בכונת הרשב"ץ דבא לחלוק חיים וקיימים [עי' להישי"מ ח"ב סי' נ"א שהסכים להבנת העה"כ] וגם ה' ז"א הנז' הבין בכונת ה' עה"כ דדעתו פליגי רק הוא ז"ל נסתפק כמו שיראה כל מדקדק באומרו שם ולעד"ן וגו' זהו הנלע"ד הכו"ח ביום ד' טבת התרפ"ה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"ו

שאלה שוחט ששחט בהמה אחת וחשב שנשחטה כראוי והיה מצפה לקצב שיפשיט עורה ויפתח על העור החיצון כדי לבדקה ואח"כ נודע לו מהקצב שלא נשחט הושט לגמרי וראה שכן הוא. וכן שחט בהמה אחרת והיה חושב שנשחטה כראוי ומ"מ הטריפה מפני שנמצאת פגימה בסכין אחרי שחיטתו ושוב נודע לו מהקצב שנשחטה למעלה משיפוי כובע באופן שהגרים בשחיטתו. והשוחט הנז' העביר את עצמו מהשחיטה ע"י זה ושוב בא אליו ת"ח שהיה בעיר וראו דברי ה' ישיב משה נר"ו סי' רס"ו ודימו הענינים זה לזה. וקיבל עליו שיזהר מן הוא והלאה לפני הת"ח הנז' לבדו בחשבם שאין] צריך ג' ת"ח ובעירו לא נמצא רק הת"ח הנז'. ומאז שחט הרבה בהמות ועופות לבדו אם יש לחוש למה ששחט קודם שיצאו התקלות מידו ולמה ששחט אח"כ אחרי שקיבל עליו להזהר ע"י ת"ח אחד. או אין לחוש

תשובה נדון זה סובל הרבה ספיקות הא') אם קבלת דברי חברות מהניא ע"י יחיד בדיעבד או"ד כל דלא הוו שלשה כאלו לא קיבל כלל דברי חברות. והנה הרשב"א בתשו' סי' תרל"ב כתב בטבח שיצאה טריפה מתחת ידו שאינו נאמן לומר שוגג הייתי וצריך לדקדק אחריו אף מקבלת דברי חברות אם ראינוהו שדואג על מה שאירע ומתאנח על כך מקבלים אותו. אבל אם כדי שלא יעבירוהו מאומנותו צריך לחוש הרבה. והכל לפי מה שהוא אדם והמקבל דברי חברות צריך לחוש הרבה לקבל בפני ג' חבירים ע"ש ומשמע דשלשה הוי לעיכובא שהרי כתב לשון צריך ונראה דיליף לה מדאיתא בבכורות דף ל' ת"ר הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפי' ת"ח צריך לקבל בפני ג' חבירים ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ' יו"ד מה' מטמאי משכב ומושב דין ח' ע"ש ולישנא דצריך דנקטי כלהו מורה ובא דהוי