שואל ונשאל חלק א קע

בתשו' הנז' ומשמע דאפילו מחיתוך לחיתוך הדבר פשוט להטריף דאל"ך י"ל דאין זה פשוט דאשמועינן הא דבכל גוונא טריפה גם מחיתוך לחיתוך ועוד דאלת"ה היל"ל ואם בשאר מקומות דלאו חיתוכים נינהו הדבר פשוט אלא ודאי דבכל גוונא פשוט דטריפה. וזה פשוט וברור לע"ד וכ"ש וק"ו משאר מקומות שבערוגה זו לשנית. וכ"ש מערוגה לקנה הלב וכאמור. סו"ד מי שמתיר סירכה מערוגה לקנה הלב פה אי ג'רבה יע"א ואפילו בנפיחה ודאי דמעבירין אותו ואם הוא בדרך הוראה אינו רשאי להורות עוד עד שיהיה מתון ומסיק ויבחן וינוסה בידיעותיו ונזהר כיאות לכל יראי ההוראה הכו"ח ביום א' לחדש טבת התרפ"ה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ק"ג

ומה ששאל אודות הבדיקה אחרי השחיטה י"ב או ו' בזה"ז

תשובה דברי מו"ה ישיב משה נר"ו בחיבורו ישיב משה ח"א סי' ה' ובמכתבו אליו אינם צריכים חיזוק מיתוש כמוני ואם על ביטול המנהג אם מורינו הרב נר"ו דעתו כן במכתבו מי כמוהו מורה. ואם עדיין לא שאל לו על זה ישאלנו ועל פיו יקום דבר ודעתי הקצרה דאין מנהג שוחטי זמנינו נקרא בתור מנהג כלל כי זה נמשך להם מחסרון ידיעה ולא דמי למ"ש הכנה"ג. ועוד דודאי כל כי האי גוונא אנו נגררים אחרי מרן ואחרי רבני תונס יע"א הראשונים אשר מיחו בזה ומי כמוהם מורה (ועי' לה' זבחי תרועה דף י"ח ע"א וע"ב בשם ה' חסד לאברהם וזולתו בענין שוחטי זמנינו ומשם מבואר היטיב נ"ד ג"כ) וחייבים לבדוק בזה"ז ו' בדיקות אחר שחיטה לפחות כיון דאין אנו מרגישים בבשרא וכמ"ש מו"ה י"מ נר"ו שם. ומזה זמן רב זכורני שכתבתי תשובה בארוכה בזה ואין הפנאי מסכים אתי לחפש אחרי זה (כבר נדפסה לעיל בסי' ס"ד)

סימן ק"ד

וע"ד הסירכה מחיתוך הערוגה לקנה אשר בין ב' הערוגות שכתב להוכיח מהט"ז ס"ק י"ד להכשירה. הנה כת"ר נר"ו שינה דבריו כי במכתבו הקודם כתב וזה לשונו בענין הסי' מחיתוך הערוגה לקנה הלב ועתה כתב לקנה אשר בין ב' הערוגות ואין שניהם ענין אחד שהרי מרן ז"ל בס"ז כתב או לסמפון היורד בין ב' הערוגות או לקנה הלב ע"ש ועכ"פ גם בסירכה מחיתוך הערוגה לסמפון דהיינו קנה היורד בין ב' הערוגות ודאי דדעת מרן ז"ל להטריפה פה בהחלט דכמו דמטריפים הסירכה מחיתוך האונות לסמפון היורד בין ב' הערוגות כן נמי מטעם זה מטריפים הסירכה מחיתוך הערוגה לסמפון היורד בין ב' הערוגות באופן דמרן קרי בחיל שכל שתסרך הריאה מאיזה מקום שתהיה לכל מקום ומקום שיהיה טריפה וזה פשוט. ומ"ש דא"כ תקשה מזה להט"ז לק"מ דהט"ז בא לישב ולבאר רק מה שקשה בלשון מנהגי קנדיאה ולא בא לפסוק הלכה מחדש. ובעיקר דברי הט"ז לכאורה יש לתמוה דמהיכא תיתי ליה לחדש בכונת מנהגי קנדיאה דמתירים גם מחיתוך הערוגה לקנה דהיינו הסמפון היורד בין ב' הערוגות הלא מצד דנקטי גג ערוגה לגג ערוגה י"ל שפיר דבא לאפוקי חיתוך ערוגה לחיתוך הערוגה וכמו שכן יראה המדקדק בדברי מהרש"ל ולשונו שם היטיב. ואולי ס"ל להט"ז דכיון דהקנה דהיינו הסמפון היורד בין ב' הערוגות הוא מפסיק ביניהם אי איתא דסירכה מחיתוך הערוגה לסמפון היורד בין ב' הערוגות הוי שלא כסדרן א"כ מכ"ש כשמתרחק יותר והסמפון מפסיק בנתים וכן יש לדקדק מלשונו שם שכתב על כן אם יש סירכה בין חיתוך הערוגה להקנה (ר"ל הקנה דהיינו הסמפון היורד בין ב' הערוגות) וכ"ש מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שאצלה וגו' הרי דס"ל דזו חמירא מהרא' ולכן ס"ל דהמתיר בחיתוך ערוגה לחיתוך ערוגה מתיר ג"כ מחיתוך ערוגה לקנה היורד בין ב' הערוגות ע"ש אמנם לע"ד אין דבריו מוכרחים רכשיהיו ראשי הסירכות