שואל ונשאל חלק א קסו

קונטריסו הנז' ולהאמור דבאודם ועליו ס"ת אכתי אין שום החלטה ורק כתב לצדד א"ש. וזה פשט דבריו לע"ד למתבונן בהם היטיב. ואנכי ג"כ בחפזי נגררתי אחרי הבנת כת"ר בדברי הש"א וה' הטוב יכפר בעדינו שלא דקדקנו יפה בדברי הש"א. וכ"ז אני כותב לענין הבנת דבריו. אמנם לר לדינא גם לעת עתה דעתי הקצרה להתיר באודם שעל גבו סירכה תלויה בהפ"מ או דוחק שעה או עש"ק וכמו שאבאר בעה"ו

דהנה ב' טעמים יש לאסור בזה הא' מצד תרתי לריעותא וכמ"ש הנו"ב יו"ד מ"ק סימן יו"ד ע"ש ודבריו ז"ל קשים לע"ד דמה שהוכיח ממה שאמרו הדרא בריא דנראה דהוי ליקוי קצת אין עומד למסקנא דל"ש וכשרה ואם אמר כן לפי מה שחלק שם בין כולה למקצתה הלא אין זה מוכרח כלל להיות למסקנא דל"ש וכשרה וכמ"ש רוה"פ והביאם מרן ז"ל בב"י. ואפי' נימא דספיקא מיהא הוי דילמא קאי למסקנא דעה זו מ"מ לפחות יש פנים לכאן ולכאן וכיון דעיקר דין תר"ל אין לו מקור בש"ס א"כ ראוי להתיר בהפ"מ וכעין מ"ש ה' נו"ב בשאר מראות הכשרות ממש ע"ש ותו דבאמת הדרא בריא אינו מוכרח דהוי ליקוי קצת דא"כ כל מין חולי שלא נזכר בש"ס דההתיר הוא משום דהדרא בריא הוי ליקוי ומה הפרש יש בין שהש"ס קאמר הדרא בריא או שאנו רואים איזה חולי עפ"י רופאים ואעפ"כ שרי כיון שלא נזכר בש"ס ומשום דהדרא בריא ואם גם זה ריעותא הוי יתחדשו אלפי מיני טרפיות ח"ו וקרוב להערותי הללו ראיתי להלב"ש ז"ל סי' ל"ח סי"ב שהעיר עליו. ומ"מ לדינא שם אוסר הלב"ש ממ"נ דלהתב"ש גם שאר מראות הכשרות אסורות בסירכה תלויה על גבם ולהנו"ב הא מיהא בהפ"מ יש להקל ורק באודם יש לאסור. ומעתה לדידן דמסקי הרבנים בש"א דבשאר מראות הכשרות יש להקל נגד התב"ש א"כ מינה ומינה יש להקל גם באודם ועליו ס"ת כיון דטעם אחד לזה ולזה וכיע"ש בהלב"ש. ועוד דמדברי הכנה"ג סי' ל"ח הגה"ט אות י"ג וסי' ט"ל הגהב"י אות קכ"ז מתבאר להדיא דלא חשיב זה תר"ל דא"כ הי"ל לאסור גם למקומות האוסרים הנפיחה כדין סירכה ובועה. וכיון דהמ"כ והכנה"ג קדמו הרבה לרבני אשכנז הנז' וגם הם מרבני ספרד נראה דהכי נקיטנן ול"ח תר"ל וטעמם י"ל דהוי כמ"ש בש"א בכ"מ דבעינן ב' ריעותות גמורות. ומדברי המ"כ והכנה"ג יש להוכיח ג"כ כדעתו בזה לדידן

הטעם הב' ממ"ש הכנה"ג סי' ט"ל הגהב"י אות קכ"ז דהוי משום דניתקה משם דומה למ"ש באות קכ"ו בס"ת שנגדה מכה בדופן כיע"ש והנה ודאי דלא זו ודאי ולא זו ודאי אלא דהמסתבר והמשוער כן הוא ומזה תראה לי"א דודאי וי"א דעל הרוב וי"א שמא וכיוצא וא"כ נלע"ד דגם מזה אין לאסור דהרי הרשב"ץ בי"ש והב"ד ה' עה"ש סי' ט"ל אות ט"ז והשו"ג מחו' ל' והתה"ז סי' ע"ז אות ר"א והש"א אות כ"ו והי"מ סי' יו"ד מתיר באם יש סי' תלויה בריאה ונגדה סימן סירכה בדופן אפי' הבודק מסופק לו ע"י נפיחה וטעמו נ"ל דהגם דמקומו של הרב ארג'יל והם מאוסרי הנפיחה וכמ"ש ה' בית יהודה מ"מ לא אסרו רק בודאי סירכה ולא בספק ודומה לזה כתב מו"ה בי"מ סי' כ"ה לישב המנהג שאומרים פה בשוה"ל ע"ש והשו"ג כתב להדיא דמתיר גם לאוסרי הנפיחה דהוי ס"ס ע"ש והב"ד התה"ז שם. וא"כ אין מקום לחלק ג"כ בין סי' תלויה שע"ג האודם לנדון הרשב"ץ ואדרבא נדון הרשב"ץ עדיף טובא שיש סימן והשוחט מסופק דבכה"ג רגלים לדבר טפי דניתקה משם ודבוקה היתה. ואפ"ל דמפני שבימי המ"כ והכנה"ג עדין לא נדפס הי"ש להרשב"ץ לכן אסרו ואלו היו רואים דבריו הוו הדרי בהו דהוא פוסק ראשון להם הרבה ומפורסם בפסקיו ומרן הולך בשיטתו וכמ"ש הרבנים בהקדמתם לתשב"ץ ע"ש אי נמי י"ל דהכנה"ג והמ"ך ס"ל דאין לצרף לס"ס דעת מתירי הנפיחה כיון דלא נקיטנן הכי לרוה"פ. וא"כ לדידן דנקיטנן לצרף גם דעה דנגד מרן ז"ל וכיוצא לס"ס יש להתיר בנדון דידן. ומזה ג"כ הוכחה דמצרפים דעה שאינה כהלכה לס"ס לפ"ד השו"ג דזהו טעמו של הרשב"ץ וא"כ נלע"ד לדינא דבאין הפ"מ או דוחק שעה או עש"ק או חולה וכיוצא