שואל ונשאל חלק א קסה

אחריהם ובפרט שלא נבדק ונסמך ע"י רב העיר שם רק ע"י סתם שוחטים שאין אנו מכירים את טיבם והקיום לחתימת השוחטים אינו מעלה ואינו מוריד כלום ובכן אל יתרשלו בדבר כי המכשלה הזאת תחת ידם ומה שיעשה הוא כאלו עשו הם אחרי שהכח והרשיון בידם מצד הדין ומצד הממשלה יר"ה ודי בזה לרו"מ נ"י

סימן צ"ה לעי"ת מדנין יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מרדכי סג,רון הי"ו במי ששלמו לו שיעור הגערה על או"א בחוה"מ או בימי העומר אימתי מגלח

תשובה נראה דכיון דהגפרה היא תלויה בימים שיש לשער שיגערו בו וכמ"מ ה' בית עובד דיני גלוח וסריקה אות ה' בשם הברכ"י מרבינו ישעיה הראשון ע"ש ומצינו למור"ם ז"ל סי' ש"ץ ס"ד שכתב ונוהגים בג' חדשים ע"ש א"כ הגם דנהגו פה בתגלחת ראשונה ג' חדשים ועשרה ימים היינו כשלא חל הרגל אבל בחל הרגל נ"ל דדיו בג' חדשים דבזה אין ידוע המנהג ומוקמינן ליה אדינא והגם דמור"ם גם הוא כתב ונוהגים ודאי דהוי באופן שבודאי בכה"ג הוי שיעור גערה דהמנהג תמיד הוא להחמיר ולא להקל וכ"נ מדברי ה' בית עובד שם אות ז' ח' שיש מצדדים להתיר בגערה בשלשים או אחר שלשים ע"ש ומסתמא לא יהיה כ"כ אפושי פלוגתא והפרש דיעות ביניהם וצ"ל כדאמרן. וכן חם תגלחת זו שניה או שלישית יש להקל לגלח בערב הרגל וכמש"ה פתחי תשובה סי' ש"ץ ס"ק ד' בשם תשובת אדני פז שכונת מור"ם דלאחר שעברו ג' חדשים שהוא שיעור הגערה מותר לספר עצמו כל זמן שירצה לפי מנהגו הראשון ע"ש וא"כ הגם דנהגו פה בתגלחת שנית ג' חדשים ובשלישית ג' חדשים חסרים עשרה ימים כיון דיש רגל בנתים ואין ידוע בזה מנהג מוקמינן ליה אדינא ובפרט אם אין חסרון רק איזה ימים. ומה גם באם בהצטרף הימים אשר לא גלח בהם יש שיעור כפי המנהג רק שעיכובו ואיחורו הראשון לא היה רק מאיזה סיבה אחרת. גם לשון מרן שם מורה ובא דמדינא ליכא רק גערה ראשונה ומאז והלאה דינו כשאר כל אדם וא"כ ברגל דאין בירור מנהג בפרטות מוקמינן ליה אדינא הכו"ח ביום ח' ניסן התרפ"ח: סימן צ"ו לעי"ת זרזיס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' יוסף בוכ'ריץ יצ"ו באודם שעל גבו סירכה תלויה

תשובה ביום י"ט חשון לאפס הפנאי כתבתי לכת"ר נר"ו דעתי הקצרה בדרך הוראת שעה עפ"י כללי ההוראה גם בלתי לימוד לסמוך על הש"א נר"ו לפחות בהפ"' ועש"ק ועתה אמרתי לשנות פרק זה בל"ן וטרם כל ראיתי כי מ"ש כת"ר נר"ו בשם הש"א להקל אף באין הפ"מ לאחר המחי"ר לא דק דהש"א לא קאי במ"ש א"כ אף באין הפ"מ יש להקל רק על שאר מראות הכשרות ולא על מראה אודם ועליו ס"ת שהרי בראשית דבריו כתב וגם מראה אודם יש לצדד דלא הוי תר"ל דמשמע דצידודי בעלמא הוא שמצדד ולא שמחליט להקל ואיך מתחילה לא ברירא ליה להקל אפילו בהפ"מ נגד הנו"ב ולבסוף תכף ומיד מחליט להקל אפי' בהפ"מ ותו דהוא ציין להלב"ש סי"ב ושם אוסר אף בהפ"מ הואיל וכן דעת הנו"ב ואיך מאותו מקום שבא להסתייע ממנו ולצדד עפ"י דבריו להתיר שוב כותב הפך דבריו ממש ותו דבאודם לא זכר תחילה דגם בהפ"מ יש לאסור להיות כותב ע"ז א"כ אף באין הפ"מ וגו' ועם כי זה מובן ממילא מ"מ אין הלשון מתוקן ולכן נ"ל עיקר בכונתו דמ"ש א"כ וגו' אשאר מראות כשרות קאי ומ"ש וגם מראה אודם וגו' עד סי"ב הוא כמו מוסגר. וכן יש להוכיח ממ"ש בעיני צדיק בתורה ותעודה והובא בספרו ישיב משה סי' רנ'"א רק לא ידעתי מנ"ל זה ואלו החליט בספרו הש"א להתיר הי"ל לחלוק עליו ולפחות הי"ל לציין מ"ש בש"א כדרכו בקדש בכמה תשובות לציין על