שואל ונשאל חלק א קס
Sho’el Ve-Nishal part 1 160 · שואל ונשאל חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →בו רק הריחו ריחו וכשמצאוהו יין לא נגעו בו והיינו משום דמסתמא ועל הרוב כיון שמסור בידם עושים כמו שעושים כל האנשים ליגע בו ואין זה נחשב בתור ס' מגע ומינה נמי להוציא יין מבין הנסרים דמסתמא ועל הרוב נגע בו. וכן יש להוכיח מדברי מרן ז"ל סי' ק"ל ס"א שאסר לשלוח בחביות של עץ בלתי שק שאין בו תפירה וחתום כיע"ש שאם היה מותר גם אם הוציא יין מבין הנסרים לא היה גוזר שלא לשלוח כיון שאם הוציא מותר. וכן דקדק הט"ז ז"ל ס"ק א' מדברי מור"ם כיע"ש. וכ"כ הכנה"ג הגב"י אות ט"ו דאם היה ברור שהוציא אסור וציין לעיין בהט"ז ולא זכר חולקים ע"ז. והגם דהש"ך בנקודות הכסף לפי תירוצו האחרון שהוא העיקר כנז' שם יראה דבזה"ז לדעת מור"ם מותר וכההיא דסי' קכ"ד סעיף כ"ד בהגה דדקרו שם בסכין להוציא יין וכו' וא"כ לדידן הגם דמרן אוסר גם בעכו"ם בזה"ז דלא כמור"ם הא מינה הישמעאלי הוי כשי' מור"ם גם לדעת מרן דמותר בהנאה. מ"מ כיון דהש"ך בעצמו תי' ב' תירוצים ולתי' הא' אין שום הכרח שחולק על הט"ז בזה שבודאי הוציא יין די"ל דדעת מור"ם דאין חוששין לשלוח משום די"ל דהוי כעין ס"ס שמא לא יוציא יין ושמא יוציא באופן דהוי מגע שלא בכונה ע"י דבר אחר. ל"כ בודאי הוציא דליכא רק ס' אחד א"כ הוי דעת הש"ך כמסופק' ודעת הט"ז מבוררת ואין ס' מוציא מידי ודאי ועוד דהכנה"ג מסייע להט"ז והו"ל יחיד ורבים ועוד דלענד"ן בעיקר קו' הט"ז דלא התיר מור"ם סי' קכ"ד רק באם ראינו כ"ז. שדקרו שם סכין להוציא יין ולא נגעו רק בסכין דהו"ל מגע גוי ע"י דבר אחר שלא בכונה אבל בסי' ק"ל כ' דאין חוששין אך אם ראינו שהוציא גם מור"ם מודה לאסור דאמרי' דמסתמא נגע בידו וכאמו'
ומה ששאל כת"ר נר"ו בס"ת שראש הלמדי'ן מהם כמו זיי'ן ומהם שגג הלמ"ד פונה להפכו ויש גם שם אהי'ם שהלמ"ד כנז' אם יכול לתקן גם בשם שהי'ם או לא
תשובה לענ"ד נר' דודאי יכול לעבות ראש הלמ"ד ולסתום בדיו ראשה הימין לבל תהיה כזיי'ן וכן לסתום אותו קו ההפוך בדיו ולהוסיף קו מצד שמאל להיות כשאר למדי'ן דכיון דיש סוברים דא"ץ כסדרן בס"ת ואפי' בשמות הקדש הוי פלוגתייהו בדרבנן וא"כ נקטי' דא"ץ כסדרן. וכ"ן מסתמיות דברי מרן ז"ל ושאר פוסקים הראשונים ופשט דברי מור"ם סימן רע"ו סי"א דסתם ה' של שם ולא ביאר האחרונה וכ"ש בשאר שמות. ועוד דממה שכ' הקו"י נר"ו סי' ל"ב אות ק"ו בשם דמ"ש כלל ז' דאם נמצא כן בס"ת בשבת דא"ץ להוציא אחר נר' דבדיעבד כשר. והגם דהקו"י נר"ו שם חלק ומסיק להוציא אחר נר' דטעמו הוי רק משום הברכה ועם שמסיים דהאי גוונא הוא פסול נר' דר"ל שאין ללמוד בו שאם היה סובר דהוי פסלות גמורה הי"ל לחלוק עליו דגם בשעת הדחק לא יניחם דהרי הם פסולים ומאחר דבדיעב' כשר נר' דלא חשיב שלא כסדרן ואף את"ל דהקו"י סובר דפסול ממש מ"מ נר' דאינו פוסל רק מדרבנן וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא ובדיעבד כשר ויכול לעבותו כיון דבלא"ה הוא כשר. ועוד דהו"ל ס"ס שמא הלכה כמאן דס"ל דא"ץ כסדרן ואת"ל דהלכה כמאן דס"ל דצריך שמא ההלכה כהסוברים דזה כשר הוא. זהו הנלע"ד בזה הכו"ח ביום ער"ח שבט התרפ"ח
מעשה שנמצא בכבש אחד סירכא מגב האונות לדופן ולחזה מחציתה לצלע והרביע ממנה לבשר שבדופן והרביע לחזה ונסתפקנו האם מצטרף הצלע עם הבשר להיות רובה לדופן ומיעוטה לחזה וכשרה. או הצלע מצטרף לחזה והוי רובה למקום האוסר וטריפה א"נ אין הצלע מצטרף לא לזה ולא לזה וכאלו אינו והו"ל מחצה על מחצה וטריפה כמ"ש מרן בב"י ובבדק הבית גבי אינהו רובי דבעל העיטור: