שואל ונשאל חלק א קנו

סי' קצ"ה דאם מקנה לו השדה בחוב שחייב לו המוכר קנאו בשטר לחוד שודאי גמר להקנותו לו בחובו. וציין למרן הב"י בשם הרשב"א יע"ש וכיון דהוי ממכר בכה"ג יוצא מזה ג"כ דמהניא לשכירות ולמשכנתא דסורא שהיא מדין שכירות דדין שכירות כדין המכר דשכירות ממכר ליומיה הוא וכן משמע מדברי מרן הב"י בשם העיטור דאיסור משכנתא נגד חוב הוי מטעם דאין כאן קנין ומשכנתא הוי כמכר כיעו"ש. וכדברי מור"ם ובבאה"ט ס"ק י"א. ולכן מרן ז"ל השמיט דין זה וכאמור דמסתמא משכנתא בשטר הוי ולזה לא חש לכתבו בש"ע

יד) ולענין משכנתא בכת"י נר' דגם כת"י שטר מיקרי כמבואר בדברי מרן ז"ל סי' קצ"ה ס"א בשטר כיצד כתב לו וכו' שדי מכורה לך כיון שהגיע השטר לידו קנה אעפ"י שאין שם עדים כלל יע"ש. וכן מעשים בכל יום שעושים משכנתא דסורא בכת"י. אלא דמוסיפים שזה נעשה כקש"ם וקונין זה ע"י עצמם או ע"י הסודר בקנין סודר ועוד דכיון דחוק המלך דבכת"י קונה ויש מס ע"ז א"ך ודאי דהוי קנין כמ"ש מרן ז"ל סי' קצ"ד ס"ד ע"ש

טו) ולענין מה שרבה המכשלה באיסור רבית ובתר דעבדי אתו לאמלוכי כת"ר נר"ו ידרוש להקהל הי"ו חומר איסור הרבית ויודיעום בדרך כלל שבכל מין הנאה שנהנה המלוה ממעותיו שהם בטלים אצל הלוה. אם בתורת עסק. או משכנתא. או מכירת כמפיאלאת את או מכר והטבה בקרקעות או במטלטלים. או הקדמת מעות על התבואות וכיוצא. צריכים לבא לפני כת"ר נר"ו לשאול תחילה ואז בבואם אם נר' לו דבר ברור מדברי מרן להתיר יורה להם כן. ואם נסתפק לו יאמר להם עד שיבורר דין זה. וישראל קדושים הם. ולא שבקי היתרא ואכלי איסורא ח"ו. והמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. הכו"ח ביום כ' שבט התרפ"ט. ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן פ"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ והכו' כמה"ר ר' מכלוף עודאן הי"ו אי סמכינן על מ"ש ה' ש"א ז"ל דף קל"ו ע"א בשם העה"ש והב"א והשש"א להקל בכלי חרס שיש בה הפ"מ דהוי כדיעבד ע"ש

תשובה. יודע אני בעצמי שאיני כדאי לחלוק על דבריהם ז"ל בזה אמנם כבר מסר בידינו כלל גדול הגאון בית מאיר ז"ל הובא בה' בינת אדם שער הקבוע אות ז' שכתב בספרו כמה פעמים דנוח לו יותר ללמוד מסתימת הראשונים מפירושן של אחרונים ע"ש. ומסתמיות דברי הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל ושאר פוסקים שאסרו בכלי חרס אפילו אינו בן יומו נראה דאין לחלק בין הפ"מ למועט ומה גם דהיסוד לזה בנוי על ב' כחות האחד) דיש מתירין כל כלי חרס דחשיב כדיעבד ויש חולקין ויש מי שהכריע ביניהם להקל בהפ"מ כמ"ש ה' מנחת יעקב כלל פ"ה אות ס"ד ע"ש וזה אינו לע"ד לדידן דבתריה דמרן גרירין ואסר להדיא בסי' קכ"ב כלי חרס וכ"ש שכן הוכיח ה' נחלת יעקב מהראשונים והאחרונים ע"ש. וה' פת"ת שם מדברי הגהות אשירי כיעו"ש וממילא כיון דאין מקום לפלוגתא אין מקום לפשרה וההכרעה להקל בהפ"מ לומר דבהפ"מ סומכין על המקילין. השני) מדברי מהרלנ"ח סי' קכ"א שהק' דברי הר"ן להדדי דגבי זו"ז גורם כתב דחדש לא יותץ דכיון דצריך שבירה הו"ל כדיעבד ואלו גבי קדרה ופנכא כתב לאסור גם דבעו שבירה ומזה הוכרח לחלק בין הפ"מ להפסד מועט כיעו"ש. וגם על זה אין נלע"ד לסמוך חדא דמהרלנ"ח עצמו לא נחית שם כלל להלכה להתיר בהפ"מ רק משום דק"ל בדברי הר"ן תרץ כן ואין להוציא דין מכח איזו קושיא כמ"ש בעלי הכללים בכמה מקומות. ותי דאעיקרא דדינא לע"ד יש לתרץ בפשיטות דשאני קדרות ושאר כלי חרס דאיסורם משום דגזרינן שאינם בני יומן אטו בני יומן וכיון שכן אין לומר דבהפ"מ חשיב כדיעבד דגם בהפ"מ שייכא גזירה זו דאינם בני יומן אטו בני יומן וממילא עלו שפיר דברי הר"ן בלי קושי.