שואל ונשאל חלק א קנד

כ"ש דלא שייך בזה"ז דין דאדם גדול כנז' אך מסתמיות דברי הפוס' ועד אחרן ה' חכמת אדם כלל קמ"ד אות כ"ד נר' דגם בזה"ז שייך דין זה ולכן נלע"ד דברבנים וגאונים הבקיאים שייך דין זה גם בזה"ז וכה"ג זכורני שכתבו הפוס' דגם אין לנו דין ת"ח בזה"ז מכל מקום הדיין יש לו דין ת"ח. ומכ"מ נר' דצריך לזה בקיאות וכאמור ושו"ר למהריק"ש ז"ל בערך לחם שכ' דבזה"ז אין לנו דין דאדם גדול יע"ש. אך לענ"ד מדברי הפו' הנז' אין נר' כן אלא כדכתיבנא

ט) ועוד נר' דכל זה אינו רק באם אין בעלי דבר לפנינו כההיא דרב עיליש בבבא מציעא דף ס"ח ע"ב אשר משם כתבו כל הפו' דין זה אבל אם שניהם לפנינו יש לשאול מפיהם וכונתם. ואם היה באופן האסור תו אין מקום כלל לפרש דבריהם שבשטר באופן רחוק שיהיה באופן המותר דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי. כנלע"ד

יו"ד) ולענין מי שנותן עיסקא לחבירו ולוקח שט"ח עליו באותו הסך של הקרן וכ"ש אם משעבד לו קרקע אפותיקי בחובו ואין כתוב באותו שטר שהם בתורת עיסקא דבר זה אסור הוא משני טעמים הא') כמ"ש הטור ז"ל סי' קע"ז וכן לא יכתוב עליו שט"ח דכיון שאינו מפו' בשטר שהוא עיסקא א"ך הכל מלוה וקרוב לשכר ורחוק להפסיד אפי' התנו ביניהם בעל פה שיחלקו הריוח ביניהם לא מהני דבתר שטרא אזלינן והו"ל כולו מלוה ואינו יכול ליקח ממנו שום ריוח ע"ש. הב') דכ' הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מה' מלוה דשמא ימות ויפול לפני היורש ויגבה בו את הרבית ור"ל דשמא יהיה הפסד בעסק והי"ל לבעל המעות להפסיד והיורש אינו יודע זה וגובה כל הקרן וכמ"ש מרן בב"י ופסקו הש"ע סי' קע"ז ס' כ"ד. וכן לא יתן לו מעות וכו' וע"ש להפת"ש בשם הר"ש ובשם ה' חמדת שלמה דמסקי דגם דכותב הקרן לבד וזה רוצה לתת לו הריוח אסור. והם הם דברי הטור הנז' וכאמור

סימן פ' יא) ומה ששאל כת"ר נר"ו במלוה לחבירו סך מה ועשה לו חצרו וחנותי אפותיקי בערכאות והמלוה שכרם להזולת וכ' לו הזולת כמפיאלאת [שט"ח] בשכירות

תשובה. רבית קצוצה היא וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' קס"ו דאפי' אמר לו הלויני ודור בחצרי דקיימא לאגרא רבית קצוצה היא. וכ"ש זה שאמר לו הלויני וטול שכירו' החצר והחנות דקיימי לאגרא וכידוע דבעירכם אין לכם חצרות וחנויות הניתנים חנם לדירה. וכן מוכח מסופו של דבר וזה פשוט

יב) ולענין אם יכול להניח השטר הראשון ויכתוב שטר אחר על אותו קרקע במשכנתא דסורא דמנכה לו סך מה כל שנה עד דתיפוק בלא כסף ואינו יכול לתבוע מעותיו מעולם דבר זה אסור מדינא וכמו שכתבתי לעיל באות יו"ד דלהטור סי' קע"ז הו"ל שטר הא' חוב ומלוה גמורה וא"ך אינו יכול לאכול פירות המשכנתא והדברים שבע"פ שביניהם שהכל אחד הוא אינם כלום ולהרמב"ם אסור דשמא יפול לפני היורשים ויתבעו את החוב שבשט' הראשון והגם דיש שטר שני אינו כלום דיאמרו היורשים שהם שני ענינים. ועוד דיכבשו את השטר הב' ויתבעו בהשטר הראשון שהרי שני השטרות או השטר הא' והכתב יד (אם יעשו כת"י) שניהם ביד המלוה. אולם אם יעשו השטר הב' או הכת"י הב' באופן שיבטלו את הכח של השטר הא'. וגם יהיה כתוב באופן שהדברים יוצאים מפי המלוה והלוה והעדים יקנו מידי שניהם. או אם כת"י ויחתמו בו שניהם. וגם יעשו שני כתובים הבאים כאחד (דהיינו שטר] א' ביד המלוה וא' ביד הלוה אם שני שטרות זה כזה או שני כתבי יד זה כזה. נר' דשרי דהו"ל שטר ושוברו עמו והרי זה דומה למניח שט"ח ביד חבירו ולוקח שובר נגדו דאם הלוה רוצה לשמור על שוברו לא איכפת לן דאיהו דאפסיד אנפשיה. אמנם לא יועיל זה התיקון לעשות משכנתא