שואל ונשאל חלק א קנב

תשובה הדבר פשוט שיש לאסור בהחלט דאפשר דהיתה אותה פגימה סתומה בדם קרוש כל דהו ולכן לא הרגישו בה לא זה ולא זה עד אחרי הקינוח בסרמטוט ומ"ש כת"ר נר"ו דהדס עדיין לח הוא. לע"ד אין זה מספיק לומר שלא היתה בודאי אלא נתחדשה אח"כ דשמא גם מידי היותו לח סותם ועוד דכיון דבדק הראשון ונתנה לחבירו וחבירו בדק פעמים ג' אין ספק דהדם נקרש בנתים אם לא הרבה לפחות מעט ולדעתי גם בהיותה ביד הראשון כיון דמן הסתם נתעכב לעיין באותו מיחוש הדם נקרש בנתים כי הדם בכל דהו נקרש כידוע מהנסיון דבכל דהוא נקרש הוא

ועוד דיש בזה ס"ס להחמיר דודאי אם אבדה הסכין טרם בירור אותו מיחוש אסורה היא דכמו דפגימה ודאי אחר שחיטה אוסרת כן נמי ספק פגימה אוסרת שכן יש להוכיח מדברי מרן סי' י"ח סק"ד שאסר באם לא הרגיש קודם שחיטה ולא התיר מס"ס דשמא באמת האמת אותו ואת"ל שהוליך ולא שם לבו שמא בעצם נפגמה אלא ודאי דלא שנא פגימה לא שנא ס' פגימה יש לאסור ובנ"ד י"ל דאותו מיחוש פגם היה ועבר על ידי הקינוח של הסמרטוט ועם כי י"ל דאינו פגם מ"מ ס"ס להחמיר שמא הפגם הזה פגם הוא ואת"ל שאינו פגם שמא הפגם השני היה מכוסה בדם לח או קרוש ולא נתהוה על ידי אותו סמרטוט אלא גם טרם הקינוח היה ואינו מורגש. וכ"ז נראה ברור אפילו אם ע"י הקינוח עבר אותו המיחוש הראשון שהרגיש בו הבודק הראשון וכ"ש אם לא עבר ועד עתה מסופק הוא בו

אמנם יש לגעור בשוחטים וראוי כמעט להפסיד אותם דמי אותה בהמה שנשתמשו בדבר שאסרוהו חו"ר עוב"י תונס הראשונים בכל צד ואופן ובאמת אין בו שום תועלת דכלפי מה שיש לומר שינקה את המיחוש מהספק שבו כן יש לומר שהפגימה הוסרה ע"י הקינוח בסמרטוט כמעבירו על המשחזת ועל הבשר וכיוצא שכתבו הפוסקים שמעביר הפגם בנסיון ממש והיה להם רק לרחוץ את הסכין יפה ואח"כ להעביר הלחות שבה בדרך העברה קלה של קינוח ולברר אח"כ את האמת אם יש בה פגם או לא. זהו הנלע"ד בפשיטות וכן יש ללמוד מדברי הפוסקים שזכר כת"ר נר"ו וזולתם ואכמ"ל בזה הכו"ח ביום כ"ד אייר התרפ"ז ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ע"ח לעי"ת תיטאוין יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' דוד הכהן הי"ו בנותן פרקמטיא לחברו לשאת ולתת בה במקומו ולשלוח מה שיראה לו לחבירו בעל המעות למכור וכן לקנות לו או למכור לו מחנותו מה שצריך לו ולשלחם לו אם צריך בכה"ג שכר טרחו של המתעסק דהיינו מקבל המעות או לא

תשובה דין זה מבואר להדיא בדברי הרמב"ם בפ"ו מה' שלוחין ושותפין ה' ה' דבכה"ג לא מיקריא עיסקא אלא שותפות ורשאים הם להתנות כפי מה שירצו ע"ש וכמ"ש ה' בן איש חי ז"ל פ' עקב סוף אות י"ח שזכר כת"ר נר"ו. וכן מוכח מדברי מור"ם ז"ל סימן קע"ז ס"ג דאפילו שנותן זה מעות וזה מעות הגם דהמתעסק אחד חשיבי שותפים בזה וכ"ש דשניהם מתעסקים חשיבי שותפים וכאמור

ב) ולענין אם זה המתעסק טורח יותר מבעל המעות מדברי הרמב"ם הנז' שסתם ולא חילק מוכח דלא איכפת וכי האי גוונא הוכיח ה' חכמת אדם כלל קמ"ב אות ה' דמסתמיות דברי מור"ם סי' קע"ז ס"ג מוכח דאפי' אם א' נותן מעות יותר הוו כשותפים ע"ש וכ"ש דיש להוכיח כן מדברי הרמב"ם וכידוע בכלליו דדייקינן בדבריו הרבה כיעו"ש. נותן דכבר הוכיח ה' חכמת אדם שם גם משאר פוס' דאין לחלק בין אם זה יותר מזה או לא וא"ך כ"ש בנ"ד דשניהם מתעסקים דאין לחלק בטרחו של זה יותר מזה וכמו שכתבתי לעיל באות א'