שואל ונשאל חלק א קמט
Sho’el Ve-Nishal part 1 149 · שואל ונשאל חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →נשאלתי לחוות את דיעי במי שהוא שוחט ובודק ובא ללמד התלמידים מלאכת השו"ב והדינים הנצרכין אם יש בזה חשש עין וטוב יותר לפרוש או לא
תשובה מדינא ודאי שאין בזה שום חשש חשש מצוה רבה להרבות שו"ב בישראל ובפרט בדורנו זה ואם היה בזה שום חשש לא היו מצווים רז"ל על הת"ח ללמוד השחיטה מכלל הדברים שצריך הת"ח להתלמד והדבר מוכרע ממקומו שאם היה חשש כל דהו מזה היו פורשין הראשונים שקדמוני דור אחר דור. ואם היה ח"ו כן לא היה נמצא בזמננו שום שי"ב והבא לקיים מה שציוו רז"ל על הת"ח להתלמד השחיטה א"א בשום אופן שיהיה המלמדו עושה שום עון ופשע ועיקר החשש והחוב והשגגות וכיוצא אינם מוטלים רק על אותו שוחט עצמו אם לא שם לבו כראוי אך המלמדו מצוה קעביד ונוטל חלק בראש בזכיותיו כי הוא הגורם לו ואינו נוטל שום חלק בשגגותיו או בזדונותיו של השוחט ההוא וכבר אמרו זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו
אך בזאת אם באמת אותו הבא ללמוד איננו ראוי הן מצד יראתו שאיננו ירא וחרד או שאיננו חכם מעיין בש"ס ובא המלמד ללמדו והכיר וידע אחד מחסרונותיו אלה ולימדו ולא חש על כבוד שמים ונמשך אחר הנאתו או טובת זה בלי ספק בכלל עובר על לפני עור ומכשיל את הרבים ממדת חסידות אך מדינא גם כי אינו מוחזק כ"כ בחכמה וגם איננו מוחזק כ"כ בחרדת היראה יכול ללמדו אם לא שהכיר בו שחסר יראת שמים שאיש כזה גם מדינא אסור ללמדו מכמה טעמים אין צורך להאריך בהם אם לא שיקבל עליו תשובה שלימה ודברי חברות ע"י ב"ד כיאות
ובכן מי שבידו תעודה מאחד מהב"ד או מהראויים להוראה שהוא ירא שמים ות"ח מעיין בש"ס כל המלמדו נכון לבו בטוח כי מזכה את הרבים הוא וכבר אמרו באבות המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וכן ארז"ל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ודברי רז"ל הם הבטחה גדולה שאינה צריכה שום הבטחה אחרת בזה ובבא כי מפיהם אנו חיים ובפרט אם כה יעשה המלמד להודיעו את כל אשר בכחו להודיע הן בשחיטה הן בבדיקה הן בדינים ובהסמכה יתנה עוד שישקוד על לימודו ושירגיל עצמו בהשחזת הסכין זמן מה אחרי לימודו ושלא יורה שום הוראה בכל ספק עד שיביאהו לפני הרב של העיר ואם אין שם רב בעיר לא יורה רק מה שהוא פשוט בש"ע וכל ספק שיסתפק בכונת הש"ע או בזולתו ישאל לאחד מרבנים הבקיאים עד שיהיה לו רשיון מיוחד, ותעודה מאושרת מרב בקי שיכול להורות ע"פ דעתו והכרעתו. זהו הנ"ל ברור ופשוט ולראיית האמו"ץ ולזכות את הרבים ובפרט בדור יתום זה אשר בני עליה הנם מועטים באנו על החתום לכבוד התורה ולומדיה מחזיקי בדקה ויסודותיה ביום כ"ח שבט התרפ"ג ליצירה
ע"ה ציון ד"ר שושן כהן ס"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א
נשאלתי מחכמי עיר בן גרדאן יע"א אודות חבית של עץ שנשלחה עם גוי ישמעאל (כמות שהיא בלתי שק ע"ד שכ' מרן יו"ד סי' ק"ל ס"א) באופן זה שפיה סתום בחתיכת עץ (הנקרא טאבו בערבי) וע"ג הסתימה חתיכת בגד כתוב עליו כשר ועליהם ריקועי פחים (תאנאכה בערבי) מסומרת במסמרים ובצד החבית של עץ יש נקב קטן ותחוב בו עץ (טאבו) הנקרא ברזא והברזא עצמה בולטת קצת ובזה לא יש שום חותם כמו הפה שמלמעלה. והחבית הנז' נמצאת חסרה כחמשים ליתרא ויותר אם מותר יין זה בשתיה: