שואל ונשאל חלק א קמה

מוכח מדברי הסמ"ג ע"ש. וכ"ן מדברי הש"ך ז"ל ס"ק כ"ב שלא העיר ע"ד בת"ח ונראה דכן דעתו וכן מבואר מדברי ה' צמח צדק סי' פ' וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ב ע"ש וכ"ן דעת הרדב"ז הב"ד הפר"ח סי' פ"ו ס"ק ז' אלא דלפ"ד הרדב"ז מותר גם לכתחילה להטיל החלב במים ובזה חלוק הצ"ץ ז"ל סי' פ' כיע"ש ולהיות כי השואל לא שאל ע"ז א"ץ כעת לברר ושוא"ת עדיף עד שיתברר ההפך. ומ"מ כשכבר נתבטל במים אין כל מיחוש וכאמור וכ"ן דעת העה"ש סי' ח"י. הכו"ח ביום טו"ב אב התרפ"ג ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א

סימן ס"ט

שאלה המוכר לחבירו תבואה בזול לשלם אותה לו לזמן פ' ומקדים לו המעות מעתה ואין לו ממה שמכר לו נגד מעותיו רק אחד או שנים למאה וכיוצא מי דמיא הא להלואה שכ' מרן סי' קס"ב ס"ב או לא

תשובה מרן ז"ל בש"ע סי' קע"ג ס"ז כ' דאם ישנו ברשות מוכר וגו' מותר ואם אינו ברשותו אסור ע"ש ומדלא כתב דאם יש ממנו ברשותו מורה ובא דבעינן שיהיה כולו ברשותו וכ"כ להדיא בסי' קס"ג ס"א אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר משמע דבעי' ממש כשיעור כל המעות ולא סגי במעט ממנו כדסי' קס"ב וכ"כ מרן בב"י סי' קס"ג בשם רבינו ירוחם פלוגתא בזה ושר' ירוחם הכריע כהמתירים ושכ"כ הרא"ש וסיים ע"ז מרן ואני לא ראיתי כן בדברי הרא"ש ודעת הרמב"ם בפ"י מה"מ דבעינן שיהיה לו חטים כשיעור מעותיו ע"ש ומדפסק מרן ז"ל בסי' קס"ג בש"ע באותו לשון שכתב הרמב"ם מורה ובא דדעתו בש"ע ובב"י כן דבעינן ממש כשיעור מעותיו וכ"כ הש"ך סי' קס"ג סק"ב והט"ז ס"ק ב' ומחילוקם שם בין מכירה להלואה מתבאר דאין לחלק ג"כ בין הא דסי' קס"ג להא דסי' קע"ג דתרוייהו מכירה נינהו וכן יש להוכיח ממ"ש מרן בב"י בסי' קע"ג בשם הריב"ש הטעם דשרי באית ליה משום דכיון דמן התורה מעות קינות ואם חוזר בו מקבל מי שפרע ה"ז לענין רבית כאלו קנאם קנין גמור מעתה וא"כ ע"כ דהיינו ביש לו כדי מה שמכר לו דאל"ך לא קנה רק אותו המעט שיש לו וכן משמע מדסיים שם אבל כשאין לו אע"ג דהשתא לא מיזיל גביה מ"מ אסור כל שלא יצא השער דאנו חוששים שמא ישתנה השער ויתיקרו הפירות בתוך הזמן שקבע לו ונמצא שמרויח הקונה בפסיקה בהקדמת מעותיו ע"ש דזה ודאי שייך גם באם יש לו מעט. וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תקפ"ז [ותקכ"ה[ ושכ"כ הרמב"ם והסכים הרשב"א ע"ש

והגם דהטור ז"ל סי' קע"ג כתב ואם אין לו מאותו הדבר ברשותו כלל אסור ומשמע דאם יש לו קצת ברשותו שרי דמדמה לה לההיא דסי' קס"ב ע"ש נ"ל דלאו דוקא קאמר הטור או שיש בטור שלפנינו איזה ט"ס וכן יש להוכיח מדברי מרן הב"י שציין ע"ד הטור ואם אין לי וגו' הוא סוף מימרא דר"ן שכתבתי בסמוך ואלו במימרא דר"ן (לא קאמר] אלא איתנהו גביה שרי ליתנהו גביה אסור ומשמע דכלם נמצאים אצלו או למרבה אין הכרח מזה ואיך יציין מרן ע"ד הטור שהתיר גם במעט סיועא דר"ן והי"ל להראות מקום לזה כההיא דסאה בסאה אלא ודאי ל"ד או ט"ס יש בדברי הטור וכן מוכח מדברי מרן בב"י סי' קס"ג שהביא דברי ר' ירוחם שזכר פלוגתא בזה וכנז"ל שלא ציין ולא העיר מרן ז"ל כלל ע"ז מדברי הטור בזה וכן יש להוכיח מדברי הטור גופיה שכתב דאם ישנם ברשות המוכר מותר ולא כתב יש מהם וכן מוכח מדברי הטור סי' קס"ג שכתב אם יש לו חטים כנגד הדמים שחייב לו מותר והוא כלשון הרמב"ם שדקדק ממנו מרן בב"י דבעינן כשיעור מעותיו ע"ש ושו"ר להפרישה סי' קע"ג אות ט"ו שביאר בדברי הטור דבעינן שיהיו כולם ברשותו ולא סגי במקצת ע"ש וכ"כ בדרישה [אות ה'] וסיים שם דהא דכתב רבינו ואם אין ברשותו כלל וכו' ל"ד נקט אלא ר"ל שאין כל השיעור בידו א"נ כלל ארשותו קאי ר"ל שלא בביתו ולא בשאר מקומות שברשותו וגו' ע"ש ולכאורא הוא פלא דמה