שואל ונשאל חלק א קמג

נ"ל דבנ"ד פה אי ג'רבא דהשפודים הם מעצי חריות דקל לחים דאין לומר בכה"ג חם מקצתו חם כלו וע' להעה"ש יו"ד סי' ע"ו אות (ז'] וגם כיון דמלא ליחות טרוד גם השפוד להפליט ליחתו כל שלא נתיבש לגמרי [דמשמע דוקא במתכות ל"א כבכ"פ] י"ל דכ"ע מודו ולא פליגי רק בשפוד ברזל ובכן מכל מ"ש דעתי להורות לרבים דמותר להחם שנית בהם (וכ"נ דמותר לצלות בהם בשר אחר שנית וצי"ב) וכמו שכן המנהג פשוט הכו"ח ביום ח"י ניסן התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ס"ז

שאלה בהני רובי דבעה"ע שזכר מרן בסי' ט"ל יש לברר אם זה דוקא בהני דהוו בשטח אחד והכי רביתיהו או מצד דנהגו העולם כבעה"ע להתיר באלו אך לא במה שלא כתב הבה"ע ולא יש מנהג כדעתו. או"ד לא שנא ואפילו אינם בשטח אחד אזלינן בתר רובא

תשובה מרן ז"ל בב"י בס"ס ט"ל כתב וז"ל ודע שבעה"ט כתב עוד חלוקה רביעית והיא שאם האומה נסרכה לטרפש ולדופן אם רוב הסירכה לדופן צריך מכה ואם רוב הסירכה לטרפש טריפה וכתבו רבינו ירוחם וכתב מה"ר דוד ן' יחיא שבא מעשה לידו והסכים מה"ר יוסף בן חיון ז"ל עמו להתיר אם הרוב בדופן ויש בו מכה וכן הסכמנו לדון לעולם וכתב שאח"כ מצאו הדין מפורש בשם בעה"ע ע"ש וקשה דלמה הוצרך מרן ז"ל לזה שכ"כ הבעה"ע ושכן הורו המורים הנז' והסכימו ע"ז וכן קשה להרבנים המורים הנז' מה מקום להסתפק בזה ולמה מה"ר דב"י הוצרך להסכמת מהריב"ח ולמה הוצרכו להסכים כן וכן למה הוצרכו לזה לכתוב שמצאו הדין מפורש בשם בעה"ע דבלא זה הלא דברי הטור לפנינו ומבואר דרבעה"ע והרא"ש הסכימו ללכת אחרי הרוב וכאמור. ומזה נ"ל להוכיח דאין לנו להוסיף כלל על אלו מדעתינו אם מצד דרק אלו הוי רביתא ולכן היה בדין לאסור בחלוקה רביעית זו שאינה רביתא ועכ"ז הם התירו וטעמם משום דיש מכה ובכה"ג דיש טעם וסיבה לתלות בה תולין גם בכה"ג דלא הוי רביתא שדרך המכה להתפשט כ"כ. א"נ מצד זה דאין לנו אלא מה שזכר הבעה"ע שנהגו העולם כמותו אך בלא"ה באופן שיהיה שלא כתבו הבעה"ע ומזה לא נתפשט המנהג אין להתיר שהרי רוב הפוסקים אוסרים וחולקים על הבעה"ע והבו דלא להוסיף עלה ועכ"ז הם ז"ל התירו בזה מהטעם האמור דכיון דיש מכה יש לתלות בה שמתפשטת גם מחוצה למקום רביתא וכאמור אך מדברי מרן בב"י ובש"ע ס' כ"א באונה הסרוכה לדופן צר ורחב דיליף לה מהא דבעה"ע נראה דכל כי הא דהוו בשטח אחד שפיר דמי אבל בלא"ה אין ללמוד וכאמור

וכן ראיתי להרשב"ש ז"ל סי' תכ"א שכתב דדוקא הני דהוו בסדר אחד דאפשר דמהדקא ולא אתי לאפרודי וכן מכה בדופן אפשר דשדי תכלא בכלה והכל מתפשט ממקום המכה אבל כל סירכה דבוקה למקום הכשר והאסור שלא במקום רביתא כגון שהגיע לטרפשא דכבדא או לטרפשא דליבא או לשומן הלב או לקנה הלב וזולתם שאינם עמהם בשורה אחת או דלאו היינו רביתא באומה בטרפש אין הולכין אחר הרוב לפי שהיא מתפרקת וזה אפי' למאן דס"ל דהולכין אחר הרוב ע"ש למדנו מזה דכ"ע מודו דבעינן שטח אחד דמהדקא וגבי מכה מתבאר בדבריו דא"ץ שטח אחד דאפשר דשדי תיכלא בכולה וגו' וכן מתבאר בדבריו בסי' שנ"ט שהתיר במכה שבדופן והסירכה לדופן וטרפש ע"ש והיא החלוקה הנז' שזכר מרן הב"י וכן פסקה בש"ע סכ"ה ע"ש (וכ"כ בסי' קס"ג)

ראיתי להכנה"ג הגה"ט אות ע"ט שכתב בשם מהר"י סמוט וז"ל דע דאנן אזלינן בתר רובא ואפילו שלא בשטח אחד אלא כשנצרף הרוב עם חיתוך וצד פנים וחוץ המשל אם יש דופן וחיתוך ואומה ושומן ובין החיתוך והדופן יש רוב היא כשרה ע"כ

ולדינא נלע"ד דדברי הרשב"ש עיקר שלפי הנראה קדם להר"י סמוט ובקי במילי דאבוה