שואל ונשאל חלק א קמב

בין אונה לאונה ועל החידודים אשר שם קאי וחיתוכים קרי להו אלא דהוה ס"ד דתחתית תחתית ממש ואינו אלא המקום המשתפע ומתחדד כעין קוץ שבסוף האונה או האומה וע"ז כתב דה"ה לכל קצותיה וסביבותיה אך על החידודים שבין אונה לאונה או אומה אינו בכלל שיפולי גם להפר"ח וכאמור וע' לה' מסגרת השלחן שנתקשה בהבנת דברי הפר"ח ולע"ד דבריו מבוארים וכאמור

ובעיקר מה שחידש הפר"ח לולי שאיני כדאי אומר דמרן ז"ל אינו אוסר אלא תחתית גמור שהוא הקצה של האומה או האונה המשתפע ולא שאר קצוות הריאה בין באומה בין באונה שהרי מדמה לה לתחתית ההר וכמ"ש בב"י בשם מהר"ם ן' חביב ודעמיה. וכ"ר להתה"ז סי' י"ד אות ה' שכתב דהגם דהפר"ח ס"ק כ"א כתב דכל קצוות הריאה אפי' מן הצדדים נקרא שיפול מ"מ הפ"ת ס"ק י"א הסכים דעתו להתיר דכל דאיכא לספוקי שרי וכ"כ המחב"ר משם הרדב"ז וציין להתשב"ץ סי' כ"א ושכן מנהגם ע"ש אלא דדבריו ז"ל בשם הפ"ת תמוהים לע"ד דהפ"ת לא נחית לחלוק בזה על הפר"ח רק על מ"ש מור"ם לאסור בחיתוכים דהיינו בחיתוכים כמו שיראה המעיין שם בראשית דבריו ובסופם ואם נחית על מ"ש הפ"ת להתיר במסופקים ע"ש לא הי"ל לכתוב רק דהסכים דכל דאיכא לספוקי וגו' ולא דהסכימה דעתו להתיר כאלו חולק הוא בזה על הפר"ח ותו דדין זה הי"ל ללמדו מדברי מרן בב"י ובש"ע וכאמור גם מ"ש בשם המחב"ר לע"ד אין שום הכרח מדבריו דחולק על הפר"ח ואדרבא נראה דס"ל כן מדלא כתב להקל רק במקום שהיא דבוקה לשדרה ועכ"פ מלשון מרן בש"ע ובב"י נראה דתחתית ממש וכיון דיש עכ"פ מי שסובר כן וגם דבריו מטין כן אם יסכימו אתי בעלי ההוראה דעתי הקצרה מצטרפת עמהם להתיר

וראיתי י לה' מזמור לדוד שהביא לשון הבה"ג שכתב האי בועתא דקיימא בשיפולתא דריאה או על אודנה והוכיח מזה דלאו דוקא שיפולי אלא ה"ה בחידוד ע"ש ולולי דבריו ז"ל נ"ל דכונת הבה"ג רק לאסור באומה או באונה דסתם ריאה על האומה וסתם אודנה על האונה ובאמת דמזה סיוע להסוברים כן וכמו שפסק מרן ז"ל (נר' דבא לאפוקי ממ"ש השב"א אות י"ד שנהגו שלא לאסור כ"א בתחתית האומה ולא האונה ע"ש והיא סברת ר"ש חפני הביאה מרן בב"י ועי' הדרכ"ת ס"ק ר"ו ע"ש]

המורם מכ"ז דלדידן דבתריה דמרן גרירין אין לאסור בחידודין שבין אונה לאונה או שבין אונה לאומה וכ"פ בישי"מ ח"א סי' שכ"ט ע"ש] אבל בקצוות האונה אי האומה דהפר"ח אוסר לא מלאני לבי להתיר בלתי הסכמת ב' מורים אתי הכו"ח ביום ט' תמוז יה"ל התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ס"ו

שאלה שפוד אם מותר לצלות עליו שנית או להחם עליו את הצלוי בו

תשובה ע' ה' וישב אברהם יו"ד סי' א' ולע"ד הדבר ברור דכיון דמרן דיעות הקודמים הביא ביש מי והאחרונים ביש מתירים לשון רבים ודאי דכן דעתו אם מצד דיש ויש ה' כיש בתרא אם מצד דתני לה בלשון רבים אם מצד דסיים ע"ז שכן המנהג ע"ש ומאחר דדעת מרן ז"ל דלכתחילה נמי הכי הוי א"כ יש להורות לרבים כדעת מרן והמחמיר יחמיר לעצמו וכמו שנראה מדברי הש"ך בהנהגות איסור והיתר סי' רמ"ב אות ה'] וגם למ"ש הלק"ט ז"ל ח"א סי' רצ"ג] והב"ד המחב"ר יו"ד סי' (ט' או"ב] מ"מ אין זה דעת מרן עצמו וכמ"ש החיד"א ז"ל שם ומאחר דהכי הוי אנן בדידן דבתריה דמרן גרירין יש להורות כדעת מרן ז"ל וגם המחמירים בזה לחוש לדברי האוסרים נראה דבנ"ד דגם מור"ם מודה להתיר בדיעבד אלא דלכתחילה יש לחוש. לדידן דבתריה דמרן גרירין אין לחוש. וכ"ש דאנן פה מתא אי ג'רבא נתפשט המנהג ג"כ כמ"ש מרן ובכה"ג נראה דכ"ע יודו דאין להורות לרבים הפך זה. ועוד