שואל ונשאל חלק א קלח

אמנם אם הרופא אומר שיש סכנה אם תתעבר ושאין סגולה אחרת להצילה רק ע"י כיבוד הדבר צ"ע אם יש לסמוך על המקילים לכבד אחר הת' כי אין בידי כעת מ"ש ידידינו הנז' נר"ו וגם הוא כנראה אינו יודע מקום תשובתו איה ודי בזה כעת הכו"ח ביום כ"ו ניסן התרצ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ס"ב

נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' מוסה אדאד הי"ו בגוי שהביא דורון לישראל קמח שעורים קלוי ומעורב בו איזה תבלין ממיני עשבים האם מותר לישראל לאכלו או לא

תשובה מצד בישולי גוים נר' דאין לחוש לו שאין בשעורים קלוים משום בישולי גוים כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מה' מ"א ה' כ"א קלי של חטים ושעורים שלשין אותם במים מותר ע"ש וכ"כ מור"ם ז"ל ביו"ד סי' קי"ג ס"ב להתיר באפונים קלוים וקטנית שקורין ערבסין ע"ש וכ"ש שעורים שאינם נאכלים כך מפני המורסן והמוץ שבהם ואפי' למ"ש השיו"ב באות ו' בשם רבינו האר"י ז"ל דאפונים הנק' הביליביוזיס אסי' דעולים ע"ש שרים ע"ש מ"מ באפונים פשוטי' קלוים מבו' דמתיר גם רבינו האר"י ז"ל דאפי' ע"ש שרים אין עולים ושאני אלו שאנו קוראים חמץ בלאבל'י שיש בהם חשי' ועולים ע"ש שרים. וא"כ כ"ש שעורים שאמרו בגמ' שעורים נעשו יפות וא"ל צא ובשר לסוסים. ועוד דפה נוהגים לאכול גם החמץ בלאבלי ונר' דס"ל דעל שלחן מלכים בעי' וכן בנדון זה עצמו הדבר פשוט אצל כל הפועלים וההולכים לשדות גוים שמביאים להם מהקמח הנז' ועושים ממנו מה שקוראים לו זממיטה או בסיסה ואוכלים באין פוצה פה ומצפפף מצד בישולי גוים והיינו כדאמרן דאינם עולים ע"ש שרים או דס"ל דבעי' עולים ע"ש מלכים וכאמור

גם מצד גיעולי גוים הדבר מבו' בדברי מרן ז"ל יו"ד סי' קכ"ב ס"ו דסתם כלי אינו בן יומו ואם כבר בישל בו ישראל או הגוי שרי ע"ש וכן עמא דבר שלא לחוש ג"כ מצד זה וכאמור

אלא די"ל דנ"ד הוי כאלו אמר לגוי לבשל לו מזה בכליו של גוי דהרי הגוי עשאו בשביל הישראל להביאו אליו לדורון וכ"ש אם נודע לו מכבר מזה וכמ"ש העה"ש אות י"ג דמדברי הרשב"א נראה דאם בשל בשבילו אפי' לא צוהו אסו' יעו"ש אמנם בעיקר כוונת הרשב"א פליגי העה"ש והב"ד דלהב"ד יו"ד ס"ס מ"ג דוקא בשצוהו ישראל לגוי לעשו' אבל כשעשה הגוי מעצמו בלי ציווי ישראל אעפ"י שעשה לצורך ישראל לאו כלום הוא והאי למי שעשה בשבילו שכ' הרשב"א נר' פשו' שצוה הגוי לעשו' לצורך אחר דאסור לאותו ישראל אחר אעפ"י שאותו ישראל אחר לא צווהו וזהו למי שעשה בשבילו רוצה לומר למי שעשה ישראל הצווי בשבילו ע"ש והלשון לע"ד דחוק הוא ועוד דבהרשב"א אין כתוב שם ולמי שעשה בשבילו אלא ולמי שנעשה בשבילו ועוד דלשון ולמי שעשה אינו נופל לע"ד על האמירה והציוי ולכן נלע"ד דכוונת הרשב"א ז"ל לאסו' לאותו הישראל אשר צוה את הגוי על זה. ואפי' אמר לו שיעשה כן בשביל ישראל אחר ועשה כן הגוי נאסר אותו הישראל שאמר ואותו הישראל האחר שעשה הגוי בשבילו ג"כ נאסר. ומ"מ יוצא לנו מזה דאם אין כאן צווי כלל אין לאסו' אפי' הביאו לישראל לדורון כיון שהגוי עשה כן מעצמו אלא דזה אינו רק למ"ש הב"ד או למ"ש בעניותי בכוונת הרשב"א ז"ל אך להעה"ש שם לכאורא יש לאסו' דהרי עשאו בשביל הישראל ובלתי צואתו ג"כ נאסר וכ"ש אם נודע לו מכבר

אלא דיש להבין דברי העה"ש דבמה יודע כי הגוי עושה בשביל ישראל ואף אם הגוי אומר כן בתחי' או בסוף הלא אינו נאמן וכ"ש דאפ' שכוונתו שיחזיק לו טובה ואפ' שעשאו לזולת או לעצמו ונר' דמיירי בכה"ג דניכר שהוא מרבה בשביל ישראל וכמ"ש הרשב"ש סי' תק"ס דכשמוסיפין בשביל הישראל הוי כאומר לו עשי לי והיינו דתדירי למעבד וגו' כמ"ש הרשב"ץ