שואל ונשאל חלק א קלו

סימן נ"ח

נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' שלמה מאג'וז במי שהוא חולה שאין בו סכנה ומזונו חלב ומרק בשר ובשר האם צריך להמתין אחר אכילת הבשר ששה שעות

תשובה אם בשר עוף הוא כבר כ' מרן הב"י סי' פ"ז דלכ"ע בשר עוף בחלב מותר מן התורה ע"ש וכלל גדול בידינו דבמקום חולה לא גזור רבנן. ולכן יש להתיר לו מה שצריך למזונו ובריאותו בקינוח והדחה לבד. ועוד נראה דגם בשר בהמה דהוי מדאורי' מ"מ לענין החששה של הטעם הנמשך אחר האכילה וכן לענין החששא דשמא נשאר בשר בין השינים למר כדאית ליה ולמר כדא"ל בט' של דבר ע' למרן הב"י. מ"מ הא מיהא אין חששא זו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא כל שמקנח ומנקה ומדיח סגי וא"כ יש להתיר לו גם בבשר בהמה וכאמור. ועם כי נראה לענ"ד דכן הוא מ"מ כעת שלא מצאתי זה מבואר או מוכרע ומוכח לא אוכל לסמוך ע"ז. אך מ"מ יש לסמוך להתיר על הי"א שכ' מור"ם דאם סלק ובירך ברה"מ מותר ע"י קינוח והדחה דלגבי חולה הוי כשעת הדחק וגם מרן ז"ל מודה דסמכי' ע"ז ודבריו אינם אלא לשאר בנ"א ומ"מ נר' דצריך להמתין שעה אחת וכמ"ש מור"ם שם שכן המנהג פשוט וכמ"ש כת"ר נר"ו בשם החכ"א כלל ט' סי"ג והגאון מבבל מהר"י חיים ז"ל בבן איש חי שנה ב' פ' שלח אות י"א. דהגם דיש פנים להקל יותר מזה מ"מ כיון דנראה דאין לחולה על הרוב קפידא וצורך ליותר מזה אין להקל יותר. אך אם יהיה צורך להקל יותר עפ"י הנהלת והנהגת הרופא יש לסמוך להקל גם ביותר מזה והכל לפי הענין והצורך ולכן א"א להגביל זה פה וכאמור. הכו"ח ביום כ"ח אלול התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ג"ט

שאלה בית הכוסות שנסרך אל הטרפש ותחת הסירכה נמצא קיסם אחד מושכב לרוחב דופן בה"כ ותחוב בנוצות (הם הבתים והחדרים שבבית הכוסות) שבבית הכוסות ונכנס מעט גם בעור ושני ראשי הקיסם הם נראים ויוצאים מבפנים באופן שכאשר הסרנו הקיסם ומה שעליו מן הנוצות והעור נשאר כל העור נקי וברי

תשובה הנה לכאורה לפי מ"ש הפר"ח סי' מ"א ס"ק ט"ז דכל שנמצא מחט תחוב וגו' תלינן לחומרא שניקב מעל"ע ע"ש ה"ן בנ"ד יש להטריף שהרי היא תחובה גם דאין כאן נקב מעל"ע

אך אחרי הישוב בזה נלע"ד להתיר ודמיא הא רק לנמצא מונח דכה"ג התירו הרבנים הנז' שהרי מה שאנו מתירים במונח משום דאין לנו להחזיק תו ריעותא לומר דניקבה וחזרה וכן הוא הדין והוא הטעם להתיר בנדון זה דאין להחזיק ריעותא לומר דניקבה וחזרה ואח"כ היתה לה התחיבה לרוחב הבה"כ

והנם דבמונח עצמו ראיתי לה' תורת הזבח ז"ל ודעמיה שאסרו מ"מ לפי מה שהשרישנו מוהרמ"ש נ"י ללכת אחרי הוראת הפר"ח ז"ל ראוי לנו להתירו ועוד י"ל דבנ"ד גם האוסרי' במונח מודים דלא אמרו רק בברזל או קוץ שדרכו לנקוב אבל בקיסם כזה (קיסם של מחצלת) שאין בו קוץ מב' צדדים שאין דרכו לנקוב ואנחנו תמהים מאד על מה שנקב לרוחב אין לך בו אלא חידושו ואין לנו לחוש עוד למה דשמא נקב עוד נקב אחר וראיה ברורה לזה שהרי אם מצינו קיסם כזה מונח בפרש הא ודאי דליכא למיחש ליה כלל דאל"ך כמעט כל הבהמות גסות צריכים לחוש למה שבמעיהם מן האוכל דהרבה כיוצא בזה נמצא במעיהם והגם דלא בכל הבהמות נמצאים סירכות לטרפש הא מיהא לא לשתמיט לשום פוסק לומר דחוששין בכה"ג ג"כ לקסמים גם דאין בהם קוץ. ותו דה' עה"כ ז"ל הביא סוברים דדוקא לברזל חיישנן ולא לקוץ והגם דלא נקיטנן כן מ"מ הבו דלא להוסיף עלה לאסור גם בקיסם כנז':