שואל ונשאל חלק א קלה

ולא דינא וכוונת רז"ל רק כדי שלא תשתכח תורת עולה ושיתעסק אדם גם בזה"ז בדיני קרבנות. ולכן לא הובא זה בפוסקי הלכות הרמב"ם ודעמיה לא לזמן הבית ולא לזה"ז. אך לפי מונחו דיש איזה תיקונים בזה"ז במקום הקרבן קשה טובא מדרי"ש וכמ"ש במכתבי הקודם דאי איתא לא היה צריך לזה כלל ולא היה ג"כ מתאחר מלתקן כנז'. ומה שרצה להליץ גם לפי מונחו איננו במשמעות דברי הגמ' כי דרך הישובים בדרך דרש לחוד ודרך הפשט לחוד

ומה שהעיר עוד דכיון דהפוסקים נקטי כהמקובלים נראה דלכל אדם אמרו. וכן ממה שנהגו להתענות וגו' וממ"ש האחרונים בתעניות למי שנפל לו תפלין או ס"ת וכ"ש בזה

תשובה גם אנכי לא כתבתי דאין לנהוג כן אלא דמדינא די בזה ולפי האדם ולפי הענין ולפי האיש יש להקל ולהחמיר למי שבא ויכול להחמיר. אלא דיש לתת לב בזה"ז שלא להחמיר כ"כ על השבים כשיש לחוש לנעילת שערי תשובה באופן דהכל לפי הענין ולפי האדם וכאמור. ומ"ש מדברי מרן הב"י בשם תשובה אחרת לגאון דמאן דאפיך רצועה של ראש או של יד מחייב למיתב בתעניתא וגו' הדבר ברור דחיוב זה אינו אלא חיוב של חומרא ולא דינא. או שהגאון הנז' סובר שהוא דינא ולא נקיטינן הכי לדינא דאי איתא היה מביאו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והש"ע לפסק הלכה כי הם ז"ל סילתו ביררו וליבנו כל דיני הש"ס. וכ"כ הבאה"ט סי' כ"ז סקי"ט דאינו אלא מדת חסידות להתענות ע"ש והענינים שהם לדינא דגמרא והפוסקים לחוד. ואשר הם דרך חומרא גדר וסייג ויראת העונש והיסורים וכיוצא לחוד. ובודאי מי שיכול ורוצה יתקן כהנה וכהנה ומקרא מלא הוא בדניאל יו"ד פ' כ"ד וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין ע"ש ולפי הענין והאדם כן יורהו המורה את הדרך ילך בה ואת המעשה אשר יעשה וכאמור הכו"ח ביום כ"ח אלול שנת התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן

סימן נ"ז

נשאלתי מהחה"ש והכולל ומורה גם הוא כמה"ר ר' חויתה הכהן ינ"ו לחוות את דיעי במה שנמצא בעד הבדיקה של ז"ן כמין ב' שערות צמר אדום ורד'י ואחר שהוסרו נמצא במקומה בעד כמראה הנז' ולה חוטים קשורים בראשה וארוכים מזה המין ורדי וכשיושבת לבדוק נגררים לפעמים ונוטלתם האם תולים בהם וכן אם בשולי העד נמצא טפת אודם ורד'י דקה מאד ולא הרגישה ולא ראתה אותה רק אחרי שהראה לה הזולת זה ואחרי העיון היטיב אי תלינן כנז'. ואי תלינן שהיה בה טרם זה והאריך בזה. וזהו הנלע"ד בזה

הנה מכבר בזולת זה הוכחתי מדברי הרמב"ן בחי' לנדה דף ס"א במתני' דז' סימנין דאם יש לה במה לתלות בצבע תולה גם בלתי בדיקה ז' סימנים. וכן מוכח ממס' נדה דף נ"ח דר"מ תלה בקילור ורבי בשרף שקמה וכ"ן דעת מרן סי' ק"ץ סל"א דכל דיש במה לתלות א"ץ העברת ז' סימנים ע"ש. וכ"ש בנ"ד דהקיפה ואידמו להדדי ע' מרן שם ס"ל. ומבואר שם בס' ל"ד דגם בעדים תולה ובמור"ם שם דגם דהוא יותר מכגריס ויש מקום לתלות בו תולה ואם מרן מיירי סתמא בע"ת וע"ב א"כ בנ"ד נמי תולה ואם לא מיירי בתרוייהו עכ"פ יש ללמוד זה מזה דכל עיקר היסוד הוא משום דלא הרגישה והו"ל דרבנן. וא"כ נלע"ד דה"ה לנ"ד דכל שהפסיקה בטהרה ואין זה רק באחד מהימים תולה בו. וכן מצאתי להפת"ת סי' ק"ץ ס"ק ל"ה בשם ה' חמודי דניאל דידים עסקניות הן וגו' ע"ש. וכ"ש בנ"ד דעצם השערות כנראה פשוט לו דהם צמר צבוע והיו שם דודאי תולה בו הכל. וכ"ש בצבע כזה ורדי דעם שכל מין אדום אסור מ"מ חזותו וטביעות עינא שבו מורה ובא דעשוי בהרכבה מב' מיני צבעים וכיוצא הא ודאי דתולה במה שיש עליה ואפשר שיבוא שם. ולהיות כי לימודי בזה הוא בנחיצה אם יסכים ידי"ן הרצ"ך נר"ו הנני מצטרף להתיר [וע' לה' ישיב משה ח"א סי' רמ"ח שהסכים להתיר] הכו"ח ביום כ"א סיון התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: