שואל ונשאל חלק א קלא

תשובה הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' עכו"ם ה"ח כתב איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרי' באצטגנינות יום פלוני טוב ויום פלוני רע וגו' ע"ש ולכאורה היה נראה דבכלל זה ג"כ הא דאין מתחילין בב"ד אבל הדבר מפליא מאוד דכמעט זה דבר נהוג והוה ורגיל ואיך לא נמצא מי שמוחה מפני איסור זה. ונלע"ד לומר דלא קאמר הרמב"ם רק על מי שאומר דבאצטגניניותו ידע כי איזה יום פרטיי כגון יום כו"כ לחדש זה או שבוע זה אין לעשות כך או יש לעשות כך אבל כגון נ"ד שבדרך כלליי כל יום ב' וכל יום ד' של כל שבוע אין מתחילין בהם אין לחוש ועפ"ז ניח"ל מה שכתוב באיזה ספרים בשם המקובלים ימים שאין מתחילין בהם ושמתחילין בהם וע' לה' שירי דוד ז"ל וזולתו ולהאמור א"ש דדוקא באם יאמר על יום פלוני הפרטי של שבוע זה או של חודש זה וכאמור הוא דאסר הרמב"ם. וכ"ר למרן ז"ל יו"ד סימן קע"ט ס"ד שכתב נהגו שאין מתחילין בב' ובד' אלמא דלא הוי בכלל לא תעוננו ונראה הטעם כדכתיבנא. אלא דמקור דין זה הוא בב"י בשם תשובות הרמב"ן סי' רמ"ב ושם כתב ואותם שאין מתחילים בב"ד מפני שאין מזל לבנה קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן ובגמ' נמי סבר הכי מאן דבלבנה יהי סתיר ובני וגו' מ"מ אין דברים אלו מדוקדקים אפילו באותה חכמה שלא מזל יום ולא מזל שעה גורמים אלא במבטי ככבים של שנאה ואהבה וכ"ש שאינו משנת חסידים והרמב"ם ז"ל כתב שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכוין מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים ה"ז לוקה משום לא תעוננו ועוד האריך לומר שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים ועמי הארץ ושמעתא כולה ליתא הכי וגו' ומזה נראה דלהרמב"ם יש בזה איסור משום לא תעוננו ולהרמב"ן לא יש בזה איסור. ולזה נראה דמרן ז"ל לא כתב לבטל המנהג משום דיש להם על מה שיסמוכו ושמעתא מסייעת להרמב"ן וכאמור. ומ"מ נלע"ד דה"מ שלא למחות בזולת אבל בעל נפש יתרחק מזה כיון דלהרמב"ם יש איסור ואולי דאורייתא הוא וספיקו לחומרא ואפי' דרבנן מ"מ הרמב"ם הוא אחד מעמודי ההוראה וראוי לפסוק כותיה נגד הרמב"ן ומה שלא פסק מרן כהרמב"ם אינו רק מצד דנהגו כהרמב"ן אבל לדינא האדם לעצמו מסתברא דיש לחוש לדברי הרמב"ם וגם מרן מודה בזה ולזה לא כתב בפשיטות הא דאין מתחילין בב"ד. או טוב שלא להתחיל בב"ד רק נהגו ור"ל שלא יחשב בכלל לא תעוננו כיון דיש להם על מי לסמוך אבל לדינא נראה דבעל נפש יש לו לחוש לדברי הרמב"ם וכ"ש דהרמב"ן בעצמו מודה שאין זה מדת חסידות וכיון דלהרמב"ם אסור ולהרמב"ן אין זה מדת חסידות ודאי דיש לו לאדם להחמיר על עצמו שלא לחוש להא דאין מתחילין בב"ד דילמא פגע באיסורא וכיון דכונת האדם לשם מצוה ולהיות תמים עם ה' שומר מצוה לא ידע דבר רע ואולי מזה נהגו לומר ב"ד קדש ילבש דבדבר מצוה יש להכריע כהרמב"ם או דבדבר מצוה שומר מצוה לא ידע דבר רע ומתבאר מזה לע"ד דיש לפרוש מדיעה זו ואפי' במילי דחולין הכו"ח ביום כ"ה תמוז יה"ל התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן נ"ב

שאלה אם נכון ויפה הדבר שיהיה הדיין מסבב עם גבאי צדקה בזמן שהדיין עצמו שכרו מקופת הקהל הנז' או אדרבא אין זה כלל מן היושר והצדק והאנושיות

תשובה מרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' ג' כ' נהגו לעשות לב"ד קופה שפוסקין ממון לפרנסת ב"ד ומגבין אותו בתחלת השנה או בסופה ואין בו משום תורת שוחד ותורת אגרא כי חובה על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם וגם אם יש נדבות או הקדשות סתם לוקחים מהם וכ' מור"ם ע"ז ויותר טוב לגבות מתחלת השנה שיהיה מוכן להם שלא יצטרכו להחניף או להחזיק טובה לשום אדם. ופשט דברי מור"ם ז"ל מורים ובאים דכשיהיה מוכן ביד הב"ד שכירות השנה מראשית השנה עי"ז יהיה לבבם בטוח ולא תלוי ובזה לא יצטרכו בהמשך השנה לשום חנופה למשל