שואל ונשאל חלק א קל

תשובה בעיקר המנהג רגילים אנו להשיב להשואלים דמדינא מותר גמור ורק מפני כבוד הקרובים נהגו כן ואם אינו מקפיד ע"ז או שמקפיד ומבקש מחילת קרובו הבא לכבדו יגלח כדרכו. אבל מה שאין מגלחים מי"ז בתמוז והלאה הוא מנהג שיש לו יסוד אבילות דרבים עפ"ד מור"ם א"ח סי' תקנ"א ס"ד ע"ש וא"כ איך אפשר לנהוג מנהג שאין לו כל יסוד ולדחות מפני זה מנהג שיש לו יסוד והיה בדין להורות להם שלא יחושו לזה כלל כיון שיש מקרוב בין המצרים דאפילו אם היה יסוד למנהג יש לדחותו ולומר דבכה"ג לא נהוג ובספיקא מוקמינן ליה אדינא כדין סד"ר ולקולא דכל עיקר הא דדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אינו אלא דרבנן וכמש"ה שיו"ב יו"ד סי' רי"ד ע"ש וכ"ש במה שאין לו יסוד

ובעיקר מה שרצה כת"ר נר"ו לקיים המנהג ולתלות יסודו עפ"ד מרן סי' שע"ד ס"ז ע"ש אינו נראה כלל דהחוש מעיד שאין נוהגים כההיא דכתב מרן כלל ורק בתגלחת לבד הוא דמקפידים ועוד שבכל צד קורבא דכל דהוא גם דלא שייך הא דמתאבל עליו ואפ"ה נוהגים כן ואיך במה שהוא דינא אין עושים כן ובמה שאין לו שייכות מדינא מחמירים בו ועוד דכבר כ' מור"ם שם וי"א דהאידנא וגו' וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים ואיך יתכן הדבר דמי שמחמיר אפילו במה שיש לו יסוד מן הדין נקרא מן המתמיהים והמחמירים באים להוסיף ע"ז חומרא אחר חומרא בזה ולהיות מן המתמיהים ועוד תוספת על תוספת ותמיהא על תמיהא. ובפרט דמקילים בהעיקר ומחמירים חומרא על חומרא במה שאינו עיקר והגם דסיים מור"ם ומ"מ נהגו כל קרובי המת הפסולים לעדות מראים קצת וגו' הנה כבר מלתי אמורה דנ"ד גם שאין להם רק קורבא כ"ד נהגו כן גם דאינם פסולים לעדות ועוד דשם כתב להדיא רק קצת אבילות כל שבוע הראשונה ולא עוד. ואין לומר דהדבר תלוי ברצון כל מקום לעשות כפי העולה על רוחם דהר"י סיים שם מור"ם ויש מקומות שנהגו וגו' והעיקר כמו שכתבתי ואם היתה רשות לכל מקום לנהוג כמו שירצה היה תולה זה במנהגי המקומות והי"ל לסיים וכל מקום כפי מנהגו ועוד דרבני ספרד לפי הנראה לא נהגו כלל גם במקצת זה שכתב מור"ם וכמש"ה בית עובד אות ו' בשם הכנה"ג דבמקומותינו לא נהגו מזה כלל וגו' ע"ש ואין סברא לומר דפה לא יהיו נוהגים לא כבני ספרד ולא כבני אשכנז ולא כדינא דפסק מרן. ולכן מחוורתא כדאמרן דלא נשתרבב זה מדברי מור"ם כלל רק שרצו לעשות איזה סימן של צער לקרוביהם להראות שגם הם מצירים בצערם ודרך כבוד בעלמא והמחמיר יחמיר לעצמו במקום שאין נמשך מזה קולא. וכן יש ללמוד לע"ד מדברי ה' בית עובד שם אות ז' אלא שכפי הנראה יש שם ט"ס וצ"ל וכיוצא ,,אבל בדברים שאדם'' וגו' וכוונתו אם כדאמרן שמצוה שלא לעשותם ובא לעשותם מצד שהחמיר וכנ"ד או שר"ל שמצוה לעשותם האבל בפועל כבכי והספד וכיוצא או כגון שלא לקרוא בתורה דהוי חומרא דמביאה לידי קולא ואין בידי כעת ה' פחד יצחק אשר משם שאב ה' בית עובד דבריו לעמוד על כונתו אם כמ"ש בראשונה או באחרונה דאז יש ללמוד ג"כ לנ"ד אבל אם כונתו כמ"ש באמצע אין ראיה ומ"מ סברא היא. ועוד דלא אתיא חומרא דאבילות דיחיד ודחיא אבילות דרבים הנהוג בכל מקום ולכן היה ראוי לו לגלח מקודם וכנז"ל ועתה שלא גילח מפני שסבר דאסור הוי דינו כשאר כל אדם שהתרשל או טעה מאיזה סיבה ולא גילח שאין זה נחשב כתכפוהו אבליו ואין להתיר לו כלל דאיהו דאפסיד אנפשיה דהי"ל לשאול ולברר קודם זה. זהו הנלע"ד בזה הכו"ח ביום י"ט תמוז יה"ל התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן נ"א

נסתפקתי במה שרגילים העולם לומר אין מתחילין בב"ד אם יש בזה משום לא תעוננו וכן מה שרגילים לומר בדברים של מצוה ב"ד קדש ילבש שר"ל דברים של קדושה גם בב"ד מתחילים אם יש לזה ולזה יסוד: