שואל ונשאל חלק א קכד

אסור ומבואר שם בש"ך דל"ד המניח אלא ה"ה לכתחילה ומזה לכאורא יש ללמוד לנ"ד להתיר אך נראה דלא דמי חדא דהכא לא מיירי רק במה שמחליף ושולח ידו בתבשיל ישראל דמרתת אבל באם לוקח לו איזה כלי מכלי ישראל ומשתמש בו לא מרתת כ"כ דחושב שלא עשה כלום דעדיין הכלי כמות שהוא ועוד נראה דה"מ בגוי שהניחו ישראל בביתו לזמן מה איזה שעות או איזה יום או ימים אבל אם הגוי דר בקביעות בבית הישראל בשכירות או בשאלה לא מרתת כ"כ דאפשר לו להשמר בעת המוכשר לו שאין ישראל רואהו או שישמט עפ"י איזה עילה מה ועפ"י ב' חלוקי' אלו חשבתי לישב מ"ש מור"ם סי' קכ"ב ס"ז דלכתחילה יש ליזהר בכל ענין אפילו בעבדים ושפחות שבבית ישראל שלא ליחד כלים שלנו אצלם שמא ישתמשו בהם בדברים האסורים ע"ש דלכאורא זה סותר מ"ש הש"ך בסי' קי"ח דהמניח וה"ה לכתחילה כמו שהעיר כת"ר נר"ו ולהאמור א"ש דכלים שאני שאין להם כ"כ אימה שדרים בבית ישראל שאני. ולכאורא יש להוכיח דהחילוק הראשון הוא עיקר דאלת"ה הי"ל למור"ם לכתוב ג"כ בסי' קי"ח דבעבדים ושפחות שדרים שם יש לחוש כיון דדרים בקביעות ויכולים להזהר אלא דבאמת אינו מוכרח דלגבי עבדים ושפחות דמרתתי שלא יגרש אותם הישראל בעל הבית ולא ישלחו יד בתבשיל ישראל להחליף דשמא יראו וגם שמא ירגישו בטעם דמסתמא יהיה הפרש אבל בכלים אין נראה להם שיהיה הרגש וגם כיון שהם שם בקביעות נזהרים מאותה שעה שיראים שמא יבוא. וכן יש ללמוד זה ממ"ש מרן ז"ל שם דאם הודיעו שדעתו לשהות אסור ובנ"ד כיון דקביעי יכולים לדעת וכ"ש בגוי שהוא דר בשכירות ואינו לא עבד ולא שפחה ולכן לע"ד הדבר ברור דבין ביום בין בלילה צריך שמירה במקום המשתמר באופן שלא ימשך מזה שום מכשול כלל. אבל בדיעבד נראה להתיר מס"ס דשמא לא נשתמש בו ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם או שמא עבר עליו כ"ד שעות ונפגם וכ"ן מדברי מור"ם דבדיעבד מתיר אם מטעם האמור אם מטעם דמוקמי' אחזקיה וחששא זו דשמא נשתמש דרבנן היא דמדאורייתא מוקמי' הדבר כמות שהוא עומד בלתי שינוי וסד"ר לקולא וה"ה לנ"ד. וכן יש ללמוד מדברי מרן סי' קי"ח סי"ב דיש להחמיר שלא להניח הקדרות וגו' דהגם דמדינא שרי מ"מ בשפחות שהם קבועים יש להחמיר אלא דמדברי מור"ם שם נראה דמרן דינא קאמר ולא חומרא מדמתיר שם ביוצא ונכנס ומזה לכאורא ק' אמ"ש בסי' קכ"ב ואולי ס"ל דהכא בקדרה בתבשיל מיירי והתם סי' קכ"ב בכלים וכאמור. ועמ"ש הפר"ח דעיקר מה שיש לחוש הוא כשהולכין לב"ה שמשתהין שם זמן מועט אבל ביוצא ונכנס א"ץ להחמיר כלל ע"ש וע' להש"א שכ' דכ"ז חומרא דמדינא שרי אפי' בהליכת בהכ"נ כמ"ש הרא"ש וע' להפ"ת ולה' בעי חיי יו"ד סי' קע"ג וע' להפ"ת ס"ק י"ז שאסר מרן אפי' אין שם דבר אסור והליכת ישראל לא חשיבא יוצא ונכנס ואסור ע"ש ומדברי מרן והטור מתבאר דהרא"ש במס' ע"ז מחמיר להניח הקדרות אצל השפחות הגם דמדינא שרי והוא כמ"ש השש"א דגם זה שהולך לבהכ"נ אינו רק חומרא וגם כונת הפר"ח ז"ל יש להשוותה לדברי הרב שש"א ודו"ק

סימן מ"ג

שאלה ג' כבשים שלמים ואחד מהם נטרף ונתערבו אי אמרי' בכה"ג חד בתרי בטל או"ד חתיכה הראויה להתכבד היא ואפי' באלף לא בטלה

תשובה מרן ז"ל בסי' ק"א ס"ג כ' בסתם דאם אינה מבושלת לא חשיבה ראויה להתכבד וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי לא חשיבא ראויה להתכבד וסיים דיש חולקים בכ"ז ומסיים מור"ם ע"ז וכן נוהגים דהיינו כי"ח אך אנן בדידן נראה דבתריה דמרן גרירי שסתם ויש להתיר כדעת מרן ז"ל אפילו בלא הפ"מ ודוחק שבת וכיוצא וכ"ש באם איכא הפ"מ או דוחק שבת וכיוצא והפר"ח ז"ל ס"ק ט"ו נראה דדעתו כמרן ז"ל זולת בהא דחתיכה