שואל ונשאל חלק א קיד

המעיין בלשונו שם ולכן נהגו בזה כהאוסרים אבל לטוחנן כבר מרן ז"ל שם סי"ד התיר לטחון החטים המתולעים והוא שירקד הקמח לאור היום ע"ש וכן מעשים בכל יום וכ"ש בזה דיש בלא"ה התיר מצד אחר לדעת מרן ז"ל וז"פ לענ"ד הכו"ח ביום כ"ח אייר התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ז לעי"ת זרזיס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדו"מ כמה"ר ר' יוסף בוכריץ הי"ו בסירכא בבהמה גסה המתפרקת ע"י הגבהה כ"ש דהיינו שבחוש הראות רואה השוחט שלא הוגבה האבר ואפי' קצת ממנו כמו שביאר ה' בני חיי ז"ל וכמו שביאר דבריו השמ"ח ז"ל וכמ"ש בהסכמה שבדברי יעקב אות ש' ובמעב"ד סי' ט"ל מרבני לחארה לכבירה והדיגת יע"א ורבני תונס יע"א אם נשאר רושם אחד ממנה או שנשאר ב' רשמים דהיינו שנפסקה באמצע האם יש לאסור או לעשות נפיחה עכת"ד נר"ו

תשובה מדינא נראה דאין לאסור אפי' נשארו ב' ראשיה וכן א"ץ נפיחה אפי' בכה"ג וכן מתבאר מלשון מרן בש"ע כמ"ש ה' זבחי אלהים ז"ל וכ"כ השמ"ח ז"ל ע"ש גם ממנהגא מהשוחטים שקדמו לנו ואשר עתה כר' דאין אוסרים ולא מצריכים נפיחה וכן מההסכמה שבדבר"י ובמעב"ד הנז' מדלא הזכירו לאסור בשני ראשים ולהצריך נפיחה בראש אחת או שתים נראה דמנהגינו פה כמו שעושים השוחטים דהיינו להתיר אפי' ב' ראשיה נשארו וא"ץ נפיחה ומ"ש מהרצ"ך ז"ל הובא בישי"מ סי' כ"ח נראה דאין כוו' שמנהגינו כן אלא הוראה לדעת עצמו או אסיפה מאיזה פוסק בדפוס או בכ"י שכתב כן ומ"ש שם בשאלה שמנהגכם וגו' אין זה רק שהשואל חשב שדברי מהרצ"ך ז"ל הם מנהגא או שה' המשיב ז"ל חשב כן וסידר זה בשאלה וכיון דלדינא א"ץ וכאמור והשוחטים פה לא היו עושים נפיחה ולא אוסרים צ"ל דלא פליגי והוראה היא ולא מנהג ואת"ל מנהג אולי להדיגת דוקא שתקנו כן ואת"ל דל"ש ופליגי ספק במנהג הוי ומוקמי' ליה אדינא ועוד דמסתבר דלמי שאמר כהלכה שומעין וכבר ביארנו דלדינא אין לאסור ואין להצריך נפיחה

סימן כ"ח ומה ששאל ברירין המתפרקין בהכנסת יד הבודק בבהמה דקה או בהמה גסה ונשאר רושם בריאה או בדופן אם יש לאסור

תשובה מדינא נראה דודאי אסורה בהמה זו דלא יצאה מדין סירכא והויא ריר רק דלא נשאר כלום ממנה לא בריאה ולא בדופן כמבואר מדברי מרן ז"ל סי' ט"ל סי"ג ובכה"ג אפי' נפיחה לא מהניא ואין שום חילוק בין שהכניס ידו בנחת או בכח דאפי' בנחת דינא הכי וגם לדינא נקיטנן דאין להכניס ידינו רק בנחת וכבר עמדתי על זה וע"ז בתשובה וזהו המסקנא לענ"ד. ומ"ש הישי"מ ז"ל סי' כ"ח אינו אלא לפי מנהגם שנהגו כהמט"י אבל לדינא לא נקיטנן הכי ועי' להרבנים המורים בשבת אחים סי' ט"ל אות ל"ז דגם המט"י רק מצדד כן ע"ש ועי' להישי"מ ז"ל עצמו בס' קל"א בתשובתו לאי ג'רבה יע"א שלא ישאר ראשי הסירכות ע"ש וה"ה ראש אחד ובזה ודאי דהוי כאלו לא נפסקה שנתאמת שהיא סירכא כלשון מרן ור"י הלבן ומינה דנפיחה לא מהניא כלום וזה ברור לענ"ד. והמנהג פה בזה"ז בבדיקת הבהמה שפותחין כל הטרפש בנחת ובודקין בחוש הראות וכשרואין סירכא המטרפת מטריפין בבהמה דקה. ובבהמה גסה עושים הגבהה וכן השוחטים שקדמונו כן היו עושים אך השוחטים הראשונים שקדמו להם לא ידענו איך היו עושים ואולי מפני דמרן התנה שיהיה הבודק ירא את ה' מרבים וגו' לכן לא סמכו להקל במתפרקים ע"י הכנסת יד הבודק והטרפש מכסה את הריאה