שואל ונשאל חלק א קיא

תשובה מרן ז"ל סי' ק"ס סי"ח התיר בסתם כל רבית דרבנן במעות של יתומים ולא זכר כלל שיהיה ע"י ב"ד ומשמע דבכל ענין מתיר וכן מבואר בב"י שהביא דעת המרדכי שהצריך ב"ד וסיים ע"ז ולא משמע כן דברי הרא"ש ושתלמידי הרשב"א כתבו בשמו דלא נהירא ליה דברי רש"י ע"ש ומשמע דלהלכה נקיטנן כהרא"ש והרשב"א אם מצד לשונו שם אם מצד דכייל לן מרן בהקדמתו לב"י דהרא"ש הוא אחד מעמודי ההוראה וכ"ש דכ"ד הרשב"א דכחו גדול להכריע עפ"ד אף אם אחד מעמודי ההוראה לא גילה דעתו והשנים פליגי כמש"ש בהקדמה והגם דהמרדכי ג"כ הוא אחד מהגדולים להכרעה וכנז' שם מ"מ כי הוי הרשב"א והרא"ש בחדא שיטה נראה דהכי נקיטנן ותו דמדברי מרן בש"ע שם סי"ט וס"כ נראה דגם אפוטרפוס לבדו יוכל להלוות דודאי ע"י ג' ב"ד אי אפשר שיטעו בזה והגם די"ל דלרבותא נקיט אפוטרפא באם כבר הלוה ולאשמועינן מאי דכתב שם מ"מ יותר נראה דדעתו כדאמרן חדא דאם היה אסור לו להלוות קשה למצוא זה ולא היה צריך לאשמעינן ליה ותו דא"כ הי"ל לאשמעינן ג"כ באם הלוה שלא ע"י ב"ד ברבית דרבנן ולא נטל ולא האכיל דבדיעבד מיהא שרי כיון דאם בא לשאול אסור וכ"ן שהבין מור"ם בד"מ בדעת מרן בב"י שכ' ע"ד שם דבת"ה משמע דס"ל לענין הילכתא כדברי המרדכי ומכלל דלמרן אינו כן וכ"ן שהבין כן בדעת מרן בש"ע שם שכ' ע"ד מרן וכן נוהגים להקל אע"ג דיש מחמירין דאינו מותר רק בב"ד ע"ש הרי דעל סתמיות דברי מרן מבאר דהיא דלא כיש מחמירין גם דעת מור"ם ז"ל נראה דהוא להקל מדקרי להו להאוסרים בשם מחמירין וכמ"ש ה' יד מלאכי בכללי הש"ע ורמ"א אות ח"י וא"כ הגם דהש"ך ס"ק כ"ו כתב ע"ד מור"ם דבכל המקומות שהייתי לא ראיתי מנהג זה וגם דרשתי וחקרתי ולא שמעתי שנוהגים כן ואע"פ שלא נהגו להלוותם בב"ד מ"מ ברבית דרבנן ג"כ אין מלוים אלא ע"ד היתר כמו שאר מעות ע"ש מ"מ לדברי מור"ם ז"ל שומעים וכמ"ש ה' בית יהודה יו"ד סי' מ"ג בשס רבו ז"ל דכ"ז שלא עמדנו על שורשן של דברים הולכים אחר דעת מור"ם ז"ל הגם דשם הפר"ח והש"ך פליגי על מור"ם ז"ל ע"ש ועוד דגם הש"ך י"ל שאינו חולק על מור"ם אלא שהוא מגיד לנו מה שראה וידע מהמנהג שאם היה חולק לדינא היה מזכיר טעמו ועוד דנראה דנתפשטה ההוראה פה כהמתירים דעם שלא ידעתי בפרטות הוראה בזה, מ"מ לפי הרשום בזכרוני דפה מקילים בנכסי יתומים טפי משאר נכסי דעלמא וא"כ צ"ל דזהו ההפרש דאלו להש"ך שוים הם וכאמור. ותו דפלוגתא בדרבנן היא וספיקא להקל וכן ראיתי לידי"ן הרמ"ה נר"ו תשובה ארוכה ומשם בארה דכן מורים ובאים פה אי ג'רבה להתיר נכסי יתומים ברבית דרבנן ושכ"כ מוהרמ"ז ז"ל במלואים שבסוף ארחות חיים על המשלי דבא"ר מורים למעשה להתיר בנכסי יתומים ע"ש ומשמע מדברי הרמ"ה נר"ו דהמנהג דא"ץ ב"ד שהשאלה הבאה אליו שם היא מאפוטרפוס על יתומים ע"ש זהו הנלע"ד הכי"ח ב' אדר התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ב

שאלה ספק איסור רבית דפליגי הפוסקים למר דאורייתא ולמר דרבנן או למר דאורייתא ולמר מותר אם מותר בנכסי יתומים לכתחי' ובדיעבד

תשובה כבר מודעת זו מחלוקת הפוסקים אי ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן ולדינא כבר ה' בן אברהם סי' א' הביא פלוגתא בזה וכ' דהפר"ח והב"כ הסכימו כהרמב"ם דהוי דרבנן והאחרונים הסכימו דהוי דאורייתא ע"ש עוד כתב שם דגם להסוברים דהוי דרבנן מ"מ מחמירים בספיקו טפי מאיסורי דרבנן ע"ש וא"כ בנ"ד נראה דיש לאסור אם מצד דנראה דכן הכרעת האחרונים אם מצד דיש להחמיר בספיקא דאורייתא גם להסוברים דאינו אלא דרבנן אך כ"ז בלכתחי' אך בדיעבד והיתומים מוחזקים