שואל ונשאל חלק א קט

הטור והמרדכי בשם הגאונים ע"ש וא"כ גם דנימא דעיר זו נהגו להקל ואין לבטל מנהגם ה"מ לקנות משל פלטר ונחתים ולא לאפות בכבשונות ע"י גויים בלתי קיסם אך אם המים של העיר יש בהם תולעים דאז יותר יש לחוש לזה לאכול מפת גויים מפני איסור התולעים אז נ"ל דיש להקל ללוש הישראל בביתו ולאפותו ע"י גויים בעלי כבשונות דהו"ל מקום שאין מצוי פלטר דיש להתיר גם בשל ב"ב והגם דהפר"ח חולקים כזה כדאי הוא מרן לסמוך עליו וכ"ש בשעת הדחק ועוד דגם הפר"ח והפר"ת י"ל דמודו בכה"ג דנ"ד דהו"ל כההיא דלא אכל ג' ימים כיון דסוף סוף לא ימצא והרי היא נידון מעתה כאלו עמד ג' ימים [וכ"כ הטור להדיא סברא זו בשם אביו הרא"ש ע"ש]

אך נראה דיש לעשות באופן זה לאפושי בהתירא ע"י שיוליכנו גוי לכבשונות של גויים ולא הישראלי וע"י שיוסיף הישראל לתת הככרות על איזה כלי ברזל על האש אחר אפייתו להוסיף בבישולו למעוטי באיסור כל כמה דאפשר דע"י שיוליכנו גוי משרת אצל הגוי לא יהיה כ"ך התקרבות וחשש חתנות וע"י שיוסיף לתת הככרות על הכלי כנז' הרבה פעמים משביח ע"ד מ"ש מרן ז"ל סי"ג בשם יש מי שאומר ע"ש ועוי"ל דגם דאין חשש תולעים אם נפש האוכל קצה ומתגעלת מפת גויים מצד לישתו וכיוצא הו"ל כהא דכתב מרן ס' ה' דיש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר גוי עושה פת יפה ממנו וגו' מותר לקנות מפלטר גוי במקום שנהגו התיר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת של פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו הרי זה כפת דחיקה לו ע"ש ומינה נמי לנ"ד דנפשו קצה בפת גויים והגם דנ"ד דומה לפת של ב"ב הרי מרן מקיל בס' ה' במקום שאין פלטר מצוי וכאמור. והנה מבואר בדברי מרן סי' קי"ג ס"ז דגם הנחת הישראלי את המחבת בתנור סגי וא"ץ השלכת קיסם ומסתברא דכ"ש פת כמבואר שם וא"כ אם הם מקפידים בקיסם יש לתקן להיות אחד מישראל שמכניס את הפת מעט ומועיל ומהני ואם גם בזה מקפידים הדרן לכדאמרן

והנה סבור הייתי לומר דבכה"ג דנ"ד דבעלי הכבשונות הם קבועים לזה למלאכתם אין בזה משום חתנות ודומים לפלטר המוכר פת שיש מקילים בפתו וכן ראיתי למרן ז"ל בב"י שכתב בשם הריב"ש (סי' תקי"ד) שהרא"ה כתב להתיר הפת שלנו בפורני התנור הנעשה בשכר אף בלא השלכת קיסם דכיון דבשכר אופין לכל הבא אין בו משום חתנות כמו שהתירו פת פלטר מטעם זה עכ"ל וסיים ע"ז מרן ז"ל ולא נהגו לסמוך ע"ז אלא אף כשאופין בשכר מצריכין השלכת עץ לכתחילה וכן בדין שאף הרא"ה לא אמרו אלא מדוחק שהרי תמה על מה שנהגו להקל להתיר בהשלכת קיסם שלפי דעתו אינו מעלה ואינו מוריד וטרח לדחוק ללמד זכות על מה שנהגו להתיר לאפות בפורני של גויים וכתב שכיון שגזירת מלכות היא לאפות הכל בפורני ואין אדם רשאי לקבוע פורני לעצמו ראוי להתיר ועוד שאופה בבית מיוחד לכך שאין אוכלים ואין שותים שם והוא ר"ה לכל העולם ואינו מתכוין לאפות לאדם מיוחד אלא שכר הוא לאפות לכל בני העיר אין בזה משום חתנות וכמ"ש בספר א"ח ומינה נשמע שאפי' לפי טעם זה לא התיר הרא"ה אלא לפי שהוא שכיר לאפות לכל בני העיר ואינו מתכוין לזה אבל כגון פורני דידן שכל אחד פורע לאופה ליתיה לההוא טעמא ע"ש ומזה י"ל עוד דה"ה לשנים ושלושה כבשונות שאופין לכל בני העיר ולא אסר מרן רק בפורני דידן שכל אחד פורע לאופה שכפי הנראה הוא תנור קטן שאופה בו לכל איש פרטי ואין כל בני העיר עושים בו בבת אחת ודמי לבעל הבית ולפ"ז יש להתיר ג"כ בנ"ד וילד"ח דכוונתו להתיר דוקא באם עושים אצלו כל בני העיר את ככרותיהם ואין פורעים כלום שהוא קבוע מהמלכות והקהל משלמים איזה מס למלכות אלא שאין זה במש' דבריו והראשון נר' עיקר יותר והגם דהרשב"א במשמרת הבית בית ג' שער ז' חלק על הרא"ה שבבדק הבית וכתב דאין בכל טעמיו ריח שיש לו עיקר. ועיקר ההתר הוא משום הקיסם וכמ"ש הרמב"ם שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהם אסורה והוסיף הרשב"א