שואל ונשאל חלק א קח

שבבעל חי וזו היתה ממנו והגם דמצד הסדר אין ראוי לחלק כנז' מ"מ כיון שלא מצינו בש"ס התירו גם בסימן דמחיים אין להתיר ודומה לזה מ"ש הט"ז והפר"ח סי' ק"א שלא לסמוך במים שבראש אם נמצא כן בשדרה ע"ש והיינו משום דלא מצינו זה בש"ס. וא"ל דתידוק איפכא מדלא כתבו טעם זה בנדונם די"ל דכללא נקטי שאין ללמוד מה שלא נמצא בש"ס וכולל הכל. ועוד דנ"ל להוכיח חילוק זה ממ"ש הרשב"ץ ביבין שמועה די"ט ע"ב והב"ד ה' ישיב משה סי' יו"ד דאם ראינו בדופן סי' סירכא אם אמר הבודק ברי לי שלא היתה שם סירכא דבוקה נאמן ואם נסתפק הדבר וראינו שהסירכא היא כנגד אותו סימן יש לחוש לה וגו' ומשמע מזה דבברי לו מותרת גם דהסירכא היא נגד אותו סימן וכ"כ ה' ישיב משה שם ועוד מתבאר מדברי הי"מ שם דמיירי בשהסירכות מתאימות זו דקה וזו דקה או זו עבה וזו עבה וקשה מ"ש מההיא דסימן ק"א דהתרנו ע"י ההתאמה וכ"ש שיש לאסור ע"י ההתאמה וצ"ל דכיון דזה היה מחיים אין זה מופת חותך וספיקא הוי ולא ודאי וא"כ בנדונו מוקמי' אחזקתיה ומתירים ובנ"ד הוי ספק דהרי ודאי דהיתה דבוקה ומסופקים לאיזה מקום ואוסרים ועוד דכבר כתב ה' מזמור לדוד סי' ק"ב דלא איירי מרן ושאר הפוסקים רק כי הוי ספיקא דרבנן ע"ש וא"כ בנ"ד דהוי ספק דאורייתא אין להתיר ע"י ההכיר הנז' די"ל דאתרמי ע"ש ועוד דכבר כתבתי בסי' הקודם דממה שנתפרקו לצד הריאה הי"ל הוכחה דאינה מהשומן ובכה"ג י"ל דלא נהגו להתיר וכן ממה שמשכה הריאה אצלה חתיכת השומן הנה זה לאות שאינה מליחות השומן שאם היתה כן לא היה בה כח חזק כזה למשוך ולנתק את השומן ובכה"ג י"ל דלא נהגו להתיר וא"כ אמרינן הבו דלא להוסיף עלה שהרי בכה"ג לא שכיח הוא וליכא מנהג ומוקמי' לה אדינא וכעין זה כתבו הרבנים בשבת אחים סי' ט"ל סוף אות ט' ובשאר מקומות שם ובשאר פוסקים וכמ"ש שם בכללים שבראש הספר אות ב' ע"ש הכו"ח ביום י"ד שבט התרפ""ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ט

שאלה אם מותר להוליך ככרות בצק לכבשונות של גויים לאפות אותם בלתי השלכת קיסם במקום שאין כבשנים ישראלים והגויים מקפידים בהשלכת הקיסם לחשוב זה לכישוף וכיוצא

תשובה אם אין לישראל שבעיר תנורים לאפות או שאינם יכולים לאפות בהם וגם כן לא יש כבשונות של ישראל וא"א להשליך קיסם מצד בעלי הכבשן יש להקל דהו"ל כהא דכתב מרן ז"ל יו"ד סי' קי"ב סט"ז יש מי שאומר שהנזהר מפת עכו"ם והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין ע"ש והגם דזה דוקא בפת של נחתום אבל בפת של ישראל שאפאה גוי שהיא כשל ב"ב אסורה כבר כתב מרן ז"ל ס' ה' דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי' בשל ב"ב ע"ש והגם דהפר"ח והפר"ת חולקים ודאי דבמידי דרבנן ושעת הדחק סומכין על המקיל דהיא דעת מרן אלמא דטפי מד' מילין א"ץ להמתין הגם דהוא נזהר מפת עכו"ם ע"ש ומינה נמי למי שהוא בעיר ואי אפשר לו בלא זה דודאי כל עיקר הטעם שהתירו לו בדרך משום דבכה"ג דהוי ענין של חיות שאי אפשר בלא זה לא גזור רבנן היכא דלא אפשר וא"כ ה"ה בעיר שא"א ע"י תנורים וכבשונות ישראל וכן א"א להשליך קיסם מצד הגויים בעלי הכבשונות אך אם אפשר לפייסם ולהסביר להם פנים ולרצותם ברצי כסף עד שירצו או אם אפשר לתקן תנורים בבתי ישראל או לתקן כבשונות ישראל ודאי דאין להקל

והנה לכאורה היה פנים לצדד להקל מצד זה דנראה מדברי השאלה כי כל בני העיר כך נוהגים וא"כ הו"ל מקום שנהגו התיר בפת נחתום במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהוא שעת הדחק ופסק מרן מנהג זה שם ס"ב ומשמע דמודה מרן ז"ל שאין לבטלו האמנם הדבר ברור דאין כל זה אמור רק בישראל הקונה פת אפויה מעכו"ם שהוא נחתום אך ללוש הישראל בביתו ויאפנו עכו"ם אין התיר בזה מצד המנהג וכמ"ש הפר"ח ז"ל ס"ק ז' בשם