שואל ונשאל חלק א קז

להוסיף וכל שאין הדבר ברור לגמרי שהיא לשוה"ל אין להתיר גם כי הוי הרוב לשוה"ל וכן מצינו בסירכא לשוה"ל ולמ"א גם דרובא לשוה"ל מטריפים וכמ"ש ה' עיני צדיק אות פ"ה ע"ש וכן אנו נוהגים להורות ועונ"ל דכיון דעיקר הקולא שנהגו בשוה"ל לחודה הוא מצד די"ל דאין זו סירכא רק ליחות מהשומן (ועי' למרן ב"י גבי נענוע) וכמ"ש ה' עיני צדיק שם א"כ זו שמשכה השומן אצלה מוכחת דסירכא גמורה היא שרירה וקיימת ואינה מליחות השומן וא"כ דינה כשאר סירכות דמטריפים אותם תמיד בהחלט בין לדינא בין למנהגא. ועונ"ל דממה שנתפרקו לצד הריאה זה לאות דעיקרה מהריאה ולא מליחות השומן ודומה לזה כתבו הפוסקים האוסרים בס"ת ונגדה מכה בדופן והגם כי השומן הוא רך ואין בו כח גם שם מקום המכה הוא רך וכמ"ש הפוסקים ועכ"ז אסרו הכו"ח ביום ח' שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ח"י

שאלה סירכא תלויה ובה חתיכת שומן שכתבתי בסי' הקודם לאסור גם להאומרים דסירכא לשוה"ל המנהג פה להתירה בנפיחה אם יש הכיר חסרון בשומן הלב המורה שהחתיכה הלזו היא ממנו כגון שיש התאמת החתיכות דכששמים אותו שומן שבסירכא על המקום הנחסר בשוה"ל נראה דשוים בעובי ובקצוות אם זה מופת חותך דסרוכה היתה לשוה"ל ולהאומרים דיש מנהג פה להתירה בנפיחה מתירים גם זו בנפיחה או"ל וכן יש לשאול אם אין התאמה והוכחה כנז' רק מהחסרון לבדו שיש בשוה"ל ולא יש בשאר שומן מקום המורה חסרון אי הויא הוכחה ברורה או"ל

תשובה גם בכה"ג דעתי הקצרה לאסור והגם דמרן ז"ל סי' ק"א ס' ח' התיר עפ"י הדימוי וההתאמה וכן דעת מור"ם שם שהגיה ע"ז וכן כל כיוצא בזה מ"מ בנ"ד דמצד הדין סירכא לשוה"ל אסורה היא לדעת מרן ורוה"פ ולא מהניא לה נפיחה ומה שאומרים להתיר אינו אלא מצד שאומרים הם שיש מנהג לכן אמרי' הבו דלא להוסיף עלה ואין להתיר אפי' לדבריהם רק בודאי גמור אבל כשיש ספק מה לא ובנדון מרן שם כתב האו"ה כלל נ"ב אות ג' דעתה שאין אנו בקיאים כ"ך אין לנו להתיר בכה"ג אם לא שיהא ההפרש גדול וניכר לכל ע"ש ועם שמסתמיות דברי הפוסקים נראה דגם בזה"ז מתירים מ"מ אין זה חשיב ודאי גמור כיון דלאו"ה אין אנו בקיאים ועם דמדינא נראה דנקטינן כרוה"פ מ"מ כיון דסי' לשוה"ל הוא קולא מצד המנהג אין להתיר רק בודאי גמור אליבא דכ"ע ודומה זה למש"ל בסי' הקודם דנהגו לאסור אפי' להאומרים הנז' כשהסירכא רובא לשוה"ל ומיעוטא למ"א והגם דהאו"ה מודה מיהא פשההפרש גדול וניכר לכל ולה' חכם צבי האו"ה לא כ"כ רק בשומן דמידי דחזותא ולא אחתיכות מכוונות ע"ש מ"מ כבר הפר"ת סי' ק"א ס"ק י"ב כתב דלהלכה דעתו לאסור כי אתחזק איסורא ע"ש וא"כ צ"ל שאין זה ודאות גמור דיתכן דאתרמי כמבואר שם וא"כ בנ"ד דמדינא אסור אמרי' הבו דלא להוסיף עלה ואין להתיר רק אם כ"ע מודו ולא ביש מיהא מאן דאוסר ועוד נראה לי דלא כתבו מרן ושאר הפוסקים רק בחתיכות שאחר השחיטה אבל בנ"ד דהוי מחיים אפשר דניתקה משומן אחר והיה בו מקום חסר ובחיי הבהמה נתכסה והמקום החסר בשומן היה סרוך למקום אחר וע"י סיבוב כח החיים סרה או נחבאת אותה הסירכה השנית של המקום השני והשומן שבה ונשארה רק זו והגם דכתב מור"ם בד"מ בסירכא תלויה ונגדה ריעותא בדופן דטריפה דודאי ניתקה משם והתם מחיים מיירי אין זה ודאות גמורה רק ספק וכמ"ש הרב ישיב משה ח"א סי' יו"ד וא"כ שם אזלינן לחומרא וכאן אזלי' לחומרא

ולפ"ז יש לידון בדבר חדש באם היתה תערובת ונשאר אצלינו סירכא בחתיכה מהדופן תלויה ובה חתיכת שומן והכבש שנתערב נמצא בו מקום חסרון בשומן ומתאימות הקצוות והמקום אין להתיר דכיון דהיה זה מחיים יתכן דהיה כן בזולתו ונתכסה מצד הגידול וההצמחה