שואל ונשאל חלק א קו

מנהג פה לאסור גם בלתי דברי מור"ם הי"ל לאסור ועוד דלשונו מורה שאין כאן רק הוראה ולא מנהג ורחוק מאד שהוא ז"ל שקיבל מאביו מז"ק מהרש"ך ז"ל ומהרה"ג מהרר"ך ז"ל אחיו של ה' מעשה נסים נשמט ממנו מנהג זה ולכן כתב כן ועוד דכבר כתב השיו"ב שם אות ב' דאם יש שום צד ושום הוכחה לתלות בטעות אנו תולין ע"ש ובנ"ד מורים הדברים דנמשכו אחר דברי מור"ם ועוד דכיון דמז"ק מהר"ם הכהן ז"ל היה מטריף מסתמא כן היו מטריפים שוחטי זמנו וכמו דמז"ק מצד הוראה כמבואר דבריו כן גם שוחטי זמנו מצד הוראה וא"כ גם אם יאמרו שוחטי זמנינו ששמעו מהשוחטים שקדמום שכן המנהג לא שבאמת יש מנהג רק שהם עצמם כשראו להראשונים אוסרים קראו לזה בשם מנהג ואין כוונתם שהם עצמם שטעו שהוא מנהג וכ"ש שהשוחטים אלו ואלו רובם ככלם היו שוחטים פשוטים ולא מורים וטעו בדדמי לקרוא למה שאינו מנהג בשם מנהג כי חשבו שהכל אחד ולא דמי למ"ש הרשב"א סי' קי"ב והב"ד הפר"ח ריש סי' ט"ל כל מקום שהשוחטים מורגלים להחמיר אפי' שלא כהלכה אני אומר כך הנהיגו חכמי המקום ואסור לעבור על דבריהם עד שנדע שטעו ממש בהוראה וטעו בו באיסור דנ"ד הסמיכות על המנהג אינו רק על מה שאמרו לשון מנהג ובזה ודאי דיתכן דלא דייקי וכאמור ותו דהרי סיים הפר"ח דהיכא דמוכחא מילתא דטעו בהוראה יש לבטל מנהגם וכמ"ש בסי' ל"ה ס"ה וסי"ג ע"ש ומינה לנ"ד

הן אמת דבנ"ד גם מצד ההוראה יש אוסרים וכמ"ש אלא דכיון דלא נתגלו אז דברי הל"ש ודעמיה ולא עלה זה על דעתם לומר דמור"ם לשיטתיה אזיל ובאמת מסתברי דברי הש"א והל"ש נראה לענ"ד דיכולים להתיר ע"י נפיחה דהו"ל ס"ס להקל כמש"ל בתשו' ס' כיון דאין כאן לתא דמנהגא דנהגו כהאוסרים רק הוראה בעלמא וכאמור. הכי"ח ביום י"ד שבט שנת התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ז

שאלה סירכא תלויה ובראשה חתיכת שומן אם מותרת בנפיחה להאומרים דפה אי ג'רבה יע"א המנהג להתיר סרוכה לשוה"ל בנפיחה

תשובה נ"ל דטריפה גם להאומרים כן והגם דה' תורת הזבח סי' ע"ז אות כ' כתב דמעשה בא לידו ואסרה דודאי היתה סרוכה לשומן הלב וא"כ להאומרים דהמנהג פה בשומן הלב להקל בנפיחה נראה דה"ה לזו מ"מ נראה דלאו דוקא אמרה למלתיה ור"ל לשומן הלב או לאיזה שומן אחר שומן החזה. שומן הטרפש וכיוצא וחדא מנייהו נקט דלדידהו הכל אוסרים בהחלט והדבר מוכרע ממקומו דאטו לשאר שומן אינה נסרכת ומאן מפיס דאינה רק לשוה"ל וכן יש להוכיח ממה שנסתייע שם מה' ימין משה סי' ט"ל ס"ז שכתב חלב בלוי בריאה טריפה דמוכחא מילתא שהיתה סרוכה בזה החלב למקום אחר וטריפה הרי דאין הדבר אמור בדוקא לשוה"ל דא"כ הו"ל לה' י"מ לומר רק לשוה"ל להדיא כיון שאין לה שייכות למקום אחר והגם דיש פנים לומר דעפ"י הרוב היתה לשוה"ל שהוא סמוך לריאה ומזה הטעם נקט התה"ז רק שוה"ל דעל הרוב ממנו ומשום דעכ"פ יתכן דלשאר שומן מזה ה' י"מ כתב בסתם למקום אחר וא"כ היה מקום להתיר מצד הרוב אין זה מוכרח דיתכן דחדא נקט וכדאמרן מעיקרא ותו די"ל דכל שומן מהשמנים לגבי השוה"ל הוי השוה"ל הרוב אבל כלהו שמנים יחד לגבי שוה"ל לחודיה הוו הם הרוב או שוים וכ"ש אי אמרי' בזה כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי עי' למרן ז"ל סי' ק"י ועוד דנ"ד דמה שאנו תולין על הרוב בשומן מצד הקורבה אך מצד הרוב שאר שומנים הם הרוב הרי קיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב כדאיתא בביצה דף י"א ע"א גבי זמן לבנים וגו' ועוד דמדינא גם לשוה"ל לבד אסורה וכמ"ש מרן בסי' ט"ל ס' ולא מהניא לה נפיחה וכ"ד רוה"פ כמ"ש הפר"ת שם ס"ק וגו' והאומרים הנז' אתו עלה מצד מנהג וא"כ הבו דלא