שואל ונשאל חלק א קה

תשובה נ"ל דאסורה היא ולא מהניא לה נפיחה שהרי כתב ה' שבת אחים סי' ט"ל אות מ"ז דכיון דאינהו רובי דבעה"ע רבים חולקים עליו אלא דמרן ז"ל פסק לדבריו משום דכבר נהגו כן וכמ"ש בב"י א"כ הבו דלא להוסיף עלה דדוקא אם הם סמוכים זל"ז ושכ"ן מדברי מרן בש"ע שכתב ואם סירכא יוצאה משיפולי וגו' ולא כתב מבפנים כמ"ש בראש דבריו והיינו משום דדוקא משיפולי הוא דאזלי' בתר רובא ולא מבפנים כיון דאינם שטח אחד ע"ש וא"כ הגם דסירכא מגב האונה לדופן צר לבשר מותרת בלא נפיחה לדידן וסירכא מהריאה לשומן הלב יש אומרים דנהגו פה להכשירה בנפיחה מ"מ אין מקום להתיר כלל דשמא היתה סרוכה רק מקמא ומגבה לדופן לבד ובזה היא טריפה גם דרובא לגבה כיון דאינם בשטח אחד וכאמור ואח"כ נסרכה לשומן הלב וכה"ג כ' הא"ח בשם הרמב"ן לאסור בתרי אוני דסריכי מגבן לדופן דשמא היו מגב לגב ואח"כ נסרכו לדופן כמ"ש מרן בב"י וכ"ש אם לא יהיה הרוב לדופן רק הרוב לשוה"ל או שוים וסרוכה לקמא דודאי אין להתיר כלל בנפיחה דסרוכת שוה"ל לדינא אסורה היא בהחלט וגם להאומרים דפה נוהגים להתירה בנפיחה מ"מ הרי אינו אלא קולא גדולה וא"כ הבו דלא להוסיף עלה וכ"כ בישי"מ ח"א סי' י"ב] ואין להתיר רק בכולה ולא במיעוטא למקום המטריף דהיינו מקמא וכמ"ש בתשו' סי' והגם דהרב שבת אחים שם התיר בנפיחה היינו משום דלדידהו גם סירכא דמקמא מתירים אותו בנפיחה כמו שיע"ש ובכמה סעיפים מדבריו שם

אך אם אין סירכה כלל מקמא רק מהגב של האונה לדופן צר לבשר ולשומן הלב נלע"ד להתירה בנפיחה להאומרים דהמנהג כן כיון דמצד הדופן א"ץ כלל נפיחה מצד שומן הלב הם אומרים שמתירים אותה בנפיחה ומ"מ נראה דגם דהרוב לדופן צר ולבשר ומיעוט לשוה"ל בעינן מיהא נפיחה דכיון דלא הוו בשטח אחד לא אזלי' בתר רובא וכאמור הכו"ח ביום י"ט אדר התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ז

שאלה סירכא תלויה וכנגדה מכה בדופן והשוחטים אשר פה אי ג'רבה היו מטריפים אותה ועתה כשנדפס ה' שבת אחים ראינו בסי' ט"ל אות כ"ו שכ' להתיר אם יכולים להתירה או"ד חשיב זה למנהג ואין להתיר

תשובה כבר כתב הרמב"ם בפי"א מה"ש הי"ג דלא שייך מנהג בדבר שאינו מצוי והביאו דבריו רבים מהפוסקים ראשונים ואחרונים ונדון זה אינו מצוי רק לפרקים אחת לשנה או לחצי שנה ועונ"ל דבנ"ד מסתברא דטעם השוחטים שאסרו משום דנמשכו אחר דברי מור"ם סי' ט"ל ס"ט ולא עלה על לבם דמור"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דאוסר ג"כ בדבוקה כמ"ש סי"ח וכמ"ש הש"א והל"ש ודעמיה וא"כ אין זה מנהג רק הוראה ושפיר יש להתיר כמש"ל סי' י"א בשם השיו"ב סי' רי"ד אות ג' ואף אם יאמרו דלא אסרו מטעם זה רק שכן ראו להשוחטים שקדמו להם זהו טעמם ונימוקם שאסרו ואף אם יאמרו ששמעו מהם רק שכן המנהג אם אומרים כן קודם שעשו כן יש לידון בדבר אך אם יאמרו כן רק אחרי שעשו הם כן י"ל דאינם נאמנים וכאיתא ביבמות דף ] ע"ז ע"א ופ' מור"ם יו"ד סי' רמ"ב]

ועונ"ל דטועים הם האומרים דיש מנהג פה אי ג'רבה לאסור חדא הא דאמרן דאינו מצוי ותו דמז"ק מהר"ם הכהן ז"ל בחיבורו כ"י כתב ע"ד מור"ם הנז' ומעיד אני עלי שמים וארץ שכמה פעמים בין באומה בין באונה מצאתי סירכא תלויה בריאה וסירכא תלויה כנגדה בדופן (נראה דשיגרא דלישנא וצ"ל ומכה כנגדה בדופן דאהכי קאי שם) והטרפתי כדעת ההגה בע"כ שלא בטובתי מיראתי שמא טועה אני בדמיוני ע"ש והיינו על מה שהעיר שם על מור"ם דכי ניתקה משם מאי הוי הלא דבוקה לדופן ומכה בדופן כשרה ע"ש ואי איתא דיש