שואל ונשאל חלק א קג

ע"ז וכן יש לדקדק ממ"ש ונראה דאפשר להקל וגו' ולא כתב דאפשר להתיר דזה מורה ג"כ דרק יש פנים לצדד להקל וכן יש להוכיח מדברי המחב"ר עצמו דמתח' כתב בפשי' בשם התב"ש בכלל התנאים דהוי כאצבע ואח"כ כ' ונראה דאפ' להקל וגו' ואי איתא א דעתו הי"ל לערב את הכל יחד ולהשמיט גוף התנאי דהוי כאצבע מראשית דבריו אלא ודאי כדאמרן

ומעתה צ"ל דהש"א ז"ל סמך בזה על המורה לעיין בדברי המחב"ר במקורם וקיצר במקום שהי"ל להאריך או שהוא ז"ל סובר כאיזה פוסקים דלשון אפשר לא הוי ספק וא"כ למה שנתבאר לעיל מדברי השד"ח ז"ל ומדברי מרן ומדברי החיד"א עצמו הא ודאי דנקיטנן דהמחב"ר לא החליט התיר ומינה דאין ספקו מוציא מידי ודאו של התב"ש ז"ל ועוד בה דראיתי להפר"ת ז"ל דקאי בשיטתו של התב"ש ז"ל דבעי' דוקא כאצבע אלא דהוא ז"ל סובר שאין צורך שיהא מצומצם אלא ה"ה חסר או יתר מעט כיע"ש וכיון שכן הו"ל המחב"ר יחיד נגד התב"ש והפר"ת ז"ל וכ"ש דהמחב"ר ז"ל לא זכר מדברי הפר"ת ז"ל ואפשר שאם היה רואה דבריו היה חוזר בו והיה אוסר בהחלט ועוד דכל עיקר טעמו של המחב"ר הוא מדברי הרא"ש ז"ל שכתב או פחות או יותר ע"ש וכבר הפר"ת ז"ל פירש בזה דר"ל שא"ץ שיהיה מצומצם אלא ה"ה פחות או יותר מעט וכיון שכן אין שום הוכחה מדברי הרא"ש ז"ל ואינו רחוק אם כתב כן משום שלא ראה דברי הפר"ת דאלו ראהו היה מזכירו ועוד דמדברי מרן ז"ל שהשמיט תיבת או פחות או יותר נראה דלא ס"ל כהסוברים דאפי' ארוך יותר מאצבע דא"כ הי"ל להביא זה כיון שיש בזה נפקותא לדינא ועוד דאי איתא הי"ל למרן ז"ל להשמיט לגמרי תיבת באורך אצבע כיון דאם היה פחות הוא מותר ואם יותר ג"כ הוא מותר ואין גבול בדבר אלא ודאי דס"ל כהתב"ש והפר"ת ז"ל דבעינן כאורך אצבע והגם דלהפר"ת ג"כ לאו דוקא כאצבע מצומצם אלא ה"ה יתר מעט ע"ש ומרן ז"ל לא זכר זה נראה דהפר"ת ג"כ דמרן ז"ל סמך על מ"ש כאורך אצבע אם מצד כף הדמיון של תיבת כאורך שאם היה דוקא מצומצם היה כותב אורך אצבע א"נ סמך על מה דודאי לא כל האצבעות שוות ומינה דאם חסר מעט או יתר מעט לא איכפת אבל אי אמרינן דדעת מרן דאפי' ארוך הרבה שרי הי"ל להשמיט לגמרי תיבת כאורך אצבע כיון דבכל אופן ואופן מותר וכיון דלשון מרן ז"ל מורה ובא כדעת התב"ש והפר"ת הכי נקיטנן ועוד דכבר כתבו הרבה מהפוסקים לאסור בכל גוונא ורק בהפסד מרובה סמכו המחב"ר ודעמיה על דעת מרן ז"ל ודעמיה וא"כ כיון שיש פלוגתא בדעת מרן ז"ל יש לאסור דהו"ל כאלו מרן ז"ל לא גילה דעתו דאז יש לאסור כדעת שאר הפוסקים. וסבור הייתי לומר דגם המחב"ר ז"ל שכתב דאפ' להקל גם אם הוא ארוך יותר מאצבע אינו אלא בארוך מעט והוא עפמ"ש התב"ש שם בראשית דבריו ואפשר אפי' יותר קצת רק דלא נתנו דבריהם לשיעורים ע"ש ומפרש המחב"ר ז"ל דדעת מרן באומרו כאורך אצבע כמו שפירשתי לעיל לשיטת הפר"ת ז"ל דאינו ר"ל מצומצם אלא ה"ה יתר מעט ונלמד זה אם מכף הדמיון אם ממה שאין כל האצבעות שוות אבל ז"א דהמחב"ר שם נסמך ע"ד הרדב"ז סי' תס"ט ובדברי הרדב"ז מבואר דלהמתירים יש להתירו גם אם ארוך כאמה אלא דלא ס"ל כותייהו כיע"ש ואי איתא דהמחב"ר לא ס"ל כהרדב"ז אלא כהתב"ש והפר"ת הי"ל לבאר כן להדיא א"ו דמ"ש המחב"ר באפשר וגו' הוי להתיר גם בארוך הרבה ומ"מ לדידן אין לסמוך להתיר רק בארוך כאצבע או יותר קצת ואפי' בהפסד מרובה או לשמחת יו"ט כיון דהמחב" עצמו לא ברירא ליה ועוד דיש כמה טעמי' לאסור וכאמור ועי' לה' מסגרת השלחן ז"ל שגם הוא השמיט כשהעתיק דברי המחב"ר ז"ל תיבת דאפשר אך ה' עיני הכהן ז"ל סי' כ"ו אות ו' העתיק דברי המחב"ר במלואם ע"ש

וראיתי לה' ויען משה ז"ל יו"ד אות י"ג שכתב דנעשה מעשה בענף יוצא מן הבד מאמצע הדקין וארוך יותר מכאצבע במושב מעמד שוחטים ות"ח הי"ו והסכמנו להתיר משום הפ"מ ושעת הדחק ושיו"ט והוגד לי כי מקודם ג"כ עשינו מעשה להתיר בכה"ג מהפ"מ